כתובות פרק ג', משנה ג'. בפרשת האנוסה קובעת התורה מספר תנאים לחיוב הקנס: שתהיה נערה, שתהיה בתולה, ובנוסף לכך - "אשר לא אורשה".
דיוק לשון הכתוב:
אין הכתוב נוקט 'אשר לא ארוסה' - כלומר שאינה ארוסה כעת - שהרי מי שארוסה עתה הריהי אשת איש, ובכך עסקנו במשנה הקודמת. משמעות "אשר לא אורשה" היא שמעולם לא היו לה אירוסין, שמעולם לא עבר עליה תהליך של קידושין.
מכאן עולה שאלת המשנה: נערה בתולה שכבר היו לה אירוסין קודם לכן - מה דינה? בשאלה זו מביאה המשנה מחלוקת תנאים בהבנת כוונת הפסוק.
לשון המשנה:
"נערה שנתארסה ונתגרשה" - מדובר בנערה בתולה שנתארסה ולאחר האירוסין התגרשה, ובתוליה עמה. הרי היא נערה בתולה, אך אין היא בכלל "אשר לא אורשה", שהרי כבר היו לה אירוסין. מה, אם כן, מעמדה?
רבי יוסי הגלילי אומר: "אין לה קנס" - כל פרשת הקנס אינה חלה עליה, ואותו עונש מיוחד אינו חל בה כלל. כשם שאילו לא הייתה נערה או לא הייתה בתולה הייתה יוצאת מן הקטגוריה, כך גם העובדה שכבר היו לה אירוסין מוציאה אותה מגדר "אשר לא אורשה", ולפיכך אין קנס.
רבי עקיבא אומר: "יש לה קנס" - הקנס קיים, אלא שכוונת התורה היא שהקנס לעצמה ואינו הולך לאב. הקנס ניתן לאב רק כאשר לא היו לה אירוסין מעולם; משהיו לה אירוסין, יצאה במידה מסוימת מרשות אביה, ומשיצאה אפילו פעם אחת שוב אין הקנס שייך לו אלא לה. אף על פי שנתגרשה, לעניין קנס אין היא חוזרת לרשות אביה ולתחומו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דיוק הכתוב "אשר לא אורשה" - שמעולם לא היו לה אירוסין, ואת מחלוקת התנאים בנערה שנתארסה ונתגרשה: לדעת רבי יוסי הגלילי אין לה קנס כלל, ולדעת רבי עקיבא יש לה קנס, אלא שהוא שייך לה ולא לאביה.