כתובות, פרק יג, משנה ג. במשנה הראשונה של הפרק למדנו כי שני דיינים היו בירושלים. לאחר שני המאמרים של חנן, ששנינו בשתי המשניות הקודמות, פונה המשנה למאמריו של אדמון: "אדמון אומר שבעה" - שבעה דברים אמר אדמון, ובכולם אנו מוצאים מחלוקת.
ההלכה שעליה נחלק אדמון:
הדין הראשון אינו מדברי אדמון עצמו, אלא הלכה הקודמת להבעת דעתו: "מי שמת והניח בנים ובנות" - אדם שמת והותיר אחריו בנים ובנות. "בזמן שהנכסים מרובין" - כאשר יש בעיזבון נכסים מספיקים - "הבנים יורשים והבנות ניזונות": הבנים יורשים את הנכסים, והבנות ניזונות ומתפרנסות מידם.
מהו השיעור הנחשב "נכסים מרובין"? הגמרא מבארת כי אם יש בעיזבון די כספים לפרנס את הבנים ואת הבנות כאחד עד שתהיינה הבנות בוגרות - כלומר עד הגיען לגיל שתים עשרה וחצי - נחשבים הנכסים מרובין.
מה מחדשת המשנה?
הגמרא מציינת כי לכאורה הלכה זו מיותרת: שהבנים יורשים ידוע לנו מן התורה, ואילו שהבנות ניזונות לאחר מיתת אביהן כבר שנינו בפרק הרביעי של מסכתנו, כאחד מתנאי הכתובה. אלא שהמשנה באה ללמדנו את אופן חלוקת הכספים: הנכסים עוברים דרך הבנים, והבנות מקבלות את מזונותיהן מן הבנים - ואין מפרישים מן העיזבון שתי קופות נפרדות, אחת לבנים ואחת לבנות.
בזמן שהנכסים מועטים:
ממשיכה המשנה: "נתמעטו הנכסים" - אם אין בעיזבון די כספים עד שתגענה הבנות לגיל שתים עשרה וחצי - "הבנות ניזונות והבנים יחזרו על הפתחים": הבנות קודמות וניזונות מן העיזבון, ואילו הבנים נדחים לאחריהן ויצטרכו לחזר על הפתחים.
דעת אדמון:
על הלכה זו אמר אדמון: "בשביל שאני זכר הפסדתי?" - וכי משום שאני זכר אפסיד? לדעתו יש להתייחס לשני הצדדים בשווה ולחלק ביניהם את הנכסים. ורבן גמליאל אמר על דבריו: "רואה אני את דברי אדמון" - מקובלת עליי דעתו, שאין הבנים צריכים לסבול, ולפיכך תיעשה החלוקה בשווה.
נחלקו הראשונים בהבנת מחלוקת זו:
דעת התוספות: אדמון ורבן גמליאל אינם חולקים להלכה כלל, אלא מביעים תמיהה בלבד: כיצד ייתכן שהבנים, שכוחם חזק יותר והם היורשים על פני הבנות, יפסידו לגמרי. אך להלכה אין הם חולקים.
דעת ראשונים אחרים: אדמון ורבן גמליאל חולקים להלכה, וסוברים כי יש לחלק את הנכסים בשווה בין הבנים ובין הבנות, כל עוד מספיק העיזבון לכך.