לפנינו משנה ג, העוסקת בזכותה של האלמנה להמשיך ולהתגורר בבית בעלה המנוח לאחר מותו. כפי שלמדנו בתחילת הפרק, האלמנה ניזונית מנכסי העיזבון; כאן באה המשנה לברר היכן ניזונית היא, ומה בידי היורשים לטעון כנגדה.
האלמנה המבקשת להישאר בבית בעלה:
האלמנה פונה אל יורשי העיזבון ואומרת: "איני רוצה לזוז מבית בעלי" - רצונה להוסיף ולגור בבית בעלה המנוח. במקרה זה קובעת המשנה: "אין היורשים יכולים לומר לה 'לכי לבית אביך ואנן זנין אותך'" - אין ביד היורשים לומר לה שתעזוב את הבית ותשוב לבית אביה, ושם יפרנסוה כפי חובתם. אלא "זנין אותה בבית בעלה" - חובתם לזון אותה דווקא בבית בעלה.
ולא זו בלבד, אלא "ונותנין לה מדור לפי כבודה" - עליהם להעמיד לרשותה מקום מגורים בתוך הבית ההולם את כבודה.
הגמרא מביאה ברייתא המרחיבה את זכויותיה, וכוללת בהן:
עבדי הבית - רשאית היא להשתמש בהם.
מצעים וכלים - אף בהם עומדת לה זכות שימוש.
הכלל הוא שכדרך שהתנהגה בחיי בעלה, כך רשאית להתנהג אף לאחר מותו. כל אלו הם חלק מתנאי הכתובה שנתחייב לה בעלה.
האלמנה המבקשת לשוב לבית אביה:
ומה הדין כאשר היא אומרת ההפך? "איני רוצה לזוז מבית אבא" - כלומר, מבקשת היא להישאר בבית אביה ולא לגור בבית בעלה. במקרה זה "יכולים היורשים לומר לה: 'אם את אצלנו - יש לך מזונות, ואם אין את אצלנו - אין לך מזונות'". כלומר, אם תישאר עמם בבית בעלה, יספקו לה את מזונותיה; אך אם תבחר לשוב לבית אביה, אין הם חייבים במזונותיה.
הגמרא מבארת את הטעם לכך: "ברכת הבית מרובה" - ברכה שורה בבית שיש בו אנשים רבים. יש כאן מעין יתרון לגודל, וכן מסייעים בני הבית זה לזה ונהנים זה מזה. כל עוד היא שוהה בתוך הבית, יש תועלת בישיבתה שם; אך אם בכוונתה לעזוב את הבית, ואין עלינו אלא לפרנסה מבחוץ - לכך אין היורשים מחויבים.
טענת "היא ילדה והם ילדים":
אמנם אם טענה האלמנה שהיא אישה צעירה והיורשים אף הם צעירים, ואין זה מן הראוי שתשהה עמם באותו בית (ואין אלו ילדיה שלה, אלא היא אשתו השנייה) - הרי יש בידה טענה מוצדקת לאי הישארותה בבית בעלה, ולפיכך "זנין אותה והיא בבית אביה", וחייבים היורשים לזון אותה אף שהיא שרויה בבית אביה ולא בבית בעלה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי האלמנה הבוחרת להישאר בבית בעלה זכאית למזונות שם, למדור לפי כבודה ולשימוש בעבדים, במצעים ובכלים כדרך שנהגה בחיי בעלה, ואין היורשים יכולים לשלחה לבית אביה. לעומת זאת, הבוחרת מיוזמתה לשבת בבית אביה - רשאים היורשים למנוע ממנה מזונות, מטעם "ברכת הבית מרובה". ואולם כאשר יש בידה טענה מוצדקת, כטענת "היא ילדה והם ילדים", זנין אותה אף בבית אביה.