משנתנו עוסקת במקרה שבו מכרו בית דין מנכסי העיזבון, ולאחר מעשה התברר כי המכירה נעשתה בחשבון מוטעה ובסכום שאינו נכון. מה דינה של מכירה כזו?
שומת הדיינים:
מדובר בשומה הנעשית על ידי הדיינים מטעם בית דין, המוכרים את נכסי העיזבון כדי לשלם לאלמנה את כתובתה, או כדי לפרוע לבעל חוב את הכסף שהעיזבון חייב לו.
"פיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל" - אם טעו בהערכה ומכרו את הנכס בשישית פחות משוויו או בשישית יותר משוויו, המכר בטל ומבוטל מחמת ההונאה, בין למוכר ובין לקונה.
טעו בפחות משתות - אין מבטלים את המכר. בשונה מן האלמנה, שעליה שנינו במשנה הקודמת שאין בידה למכור יתר על כן, מקילים עם בית דין ומעמידים אותו במדרגה גבוהה יותר מפני מעמדו.
שיטת רבן שמעון בן גמליאל:
רבן שמעון בן גמליאל אומר "מכרן קיים" - אף בטעות של שתות. הוא נוקט מבט רחב יותר וטוען: "אם כן מה כוח בית דין יפה" - אם נפסול את מעשיהם בכל טעות, במה גדול כוחו של בית דין ובמה נחשב הוא עדיף? ראוי שבית דין יעמוד במדרגה גבוהה יותר ויהיה מכובד אף כאשר שומתו אינה מדויקת במאה אחוזים, ואף כשהטעות היא בשיעור של שתות.
"אבל אם עשו איגרת ביקורת":
איגרת ביקורת היא מסמך הנערך על יסוד הכרזה: בית דין פרסם ברבים הודעה פומבית על המכירה, ומתוך כך ניכר שננקטה כל הזדמנות להשיג את הערך הטוב ביותר. במקרה כזה, אף אם מכרו שווה מאה במאתיים או שווה מאתיים במאה - טעות המגיעה עד כדי מחצית מן הערך - "מכרן קיים", והמכירה תקפה אף לדעת תנא קמא. כיוון שנעשתה הכרזה ונעשה ניסיון להשיג את העסקה הטובה ביותר, אין כאן הונאה.
לסיכום: למדנו כי שומת הדיינים שטעו בה בשיעור שתות, בפחות או ביותר, מכרם בטל מחמת הונאה, ואילו בטעות פחותה משתות המכר קיים מפני מעמדו של בית דין. רבן שמעון בן גמליאל מקיים את המכר אף בשתות, מטעם "אם כן מה כוח בית דין יפה". וכאשר נעשתה איגרת ביקורת, מכוח הכרזה פומבית, המכר קיים אף בטעות המגיעה עד מחצית מן הערך.