כתובות פרק י"א משנה ו': כתובה בנישואין חריגים ואסורים

כתובות, פרק י"א, משנה ו'. המשנה שלפנינו מונה כמה נישואין חריגים, ואת הדינים הנוגעים לכתובה ולתוספת הכתובה, וכיצד הם מושפעים מנישואין אלו.

שלושה נישואין שאין בהם כתובה:

• הממאנת - נערה שאין אביה בנמצא, והשיאוה אמה ואחיה בתנאי דרבנן. הרשות בידה למאן בנישואין ולהחליט שאין היא רוצה בהם, ולצאת בלא צורך בגט.

• שנייה - ערווה מדרבנן: קרובות שאינן אסורות מן התורה, אך הן בכלל מסגרת הקרובים ואסורות מדברי חכמים.

• איילונית - אישה שאינה מסוגלת ללדת, שחסרים בה מרכיבים ביולוגיים חיוניים שהיו מאפשרים לה ללדת ילדים.

בכל שלוש אלו קובעת המשנה כי אין להן כתובה, וכל אחת מטעם אחר:

1. הממאנת - אין היא מתגרשת בידי בעלה, אלא יוצאת מעצמה.

2. השנייה - קנס ועונש שקנסוה חכמים.

3. האיילונית - מקח טעות: הנישואין נעשו בטענות שווא, שכן הבעל סבר שהיא ראויה לילדים, ולמעשה אין הדבר כן.

הגמרא מציינת כי אין הדבר משפיע אלא על עיקר הכתובה - מנה לאלמנה ומאתיים לבתולה. אך תוספת הכתובה, כל מה שהוסיף הבעל מדעתו, שמעמדה כמעמד מתנה, אינה נשללת.

תנאי הכתובה:

המשנה ממשיכה ומונה את תנאי הכתובה, אותם חלקים נוספים הנלווים לכתובה, שאף הם מושפעים:

• "ולא פירות" - אין הבעל צריך להחזיר עבור הפירות שאכל מנכסיה. ויש אומרים אף למעלה מזה: אפילו אם הפירות עדיין קיימים בידו ולא אכלם, אין הוא צריך להשיבם. זאת אף על פי שהנישואין התבטלו, ואפשר שלא היו תקפים אף למפרע, ובכל זאת מתירים לו להשאירם אצלו.

• "ולא מזונות" - אין הוא חייב לזון אותה.

• "ולא בלאות" - אין הוא אחראי לשלם עבור הבלאות: אם בלו נכסיה תוך כדי שימושו בהם, אין הוא חייב לשלם על כך.

בעניין המזונות יש להבין מה כוונת המשנה אצל הממאנת, שהרי כל זמן שהיו נשואים היה הבעל חייב במזונותיה. לפיכך מסבירה הגמרא שמדובר במקרה שנסע הבעל לחוץ לארץ, והיא לוותה כסף כדי להתפרנס, ולאחר מכן מיאנה בנישואין - שאין הוא צריך להחזיר את ההלוואה. אך בשנייה ובאיילונית מדובר בזמן הנישואין עצמם, שאין הוא חייב לשלם עבור מזונותיה.

אף דין הבלאות אינו זהה בשלושת המקרים:

1. בממאנת: אין הוא צריך להחזיר בלאות, לא של נכסי מלוג ולא של נכסי צאן ברזל.

2. בשנייה: אין הוא צריך להחזיר בלאות של נכסי מלוג, אך בנכסי צאן ברזל חייב.

3. באיילונית: אין הוא צריך להחזיר עבור נכסי צאן ברזל שבלו, אך בנכסי מלוג חייב.

אולם כל מה שנותר מן הנכסים הללו בעין, היא נוטלת בחזרה.

ובאיילונית מסייגת המשנה: הנושא אישה מתוך ידיעה שהיא איילונית, שאין כאן מקח טעות ולא יומרה כוזבת - "יש לה כתובה", וכמובן אף פירות ומזונות ובלאות, שמעמדה כמעמד אישה רגילה.

נישואין האסורים מן התורה:

מכאן פונה המשנה לעסוק במקרים שבהם הנישואין אינם חוקיים מדין תורה:

• "אלמנה לכהן גדול" - אלמנה שנישאה לכהן גדול.

• "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט" - ראוי לציין כי איסור חלוצה לכהן הדיוט הוא מדרבנן, ואם כן או שהוא נכלל כאן בכל מקרה, או שאין מקומו ברשימה זו, ולעיתים הוא נזכר בה אגב הגרושה.

• "ממזרת ונתינה לישראל" - ממזרת או נתינה שנישאה לישראל האסור לה מן התורה.

• "בת ישראל לממזר ונתין" - ההפך: בת ישראל שנישאה לממזר או לנתין.

בכל המקרים הללו, למרבה הפליאה, יש לה כתובה. הן נוטלות כתובה, ויש להן פירות ומזונות ובלאות.

הטעם לכך: כיוון שאיסורים אלו אסורים מן התורה, ראו חז"ל שדברים שאופיים מקראי אינם זקוקים לחיזוק בדרך של תקנה השוללת את הכתובה. לעומת זאת המקרים שנמנו בתחילת המשנה, שאיסורם מדברי חכמים, טעונים חיזוק, ולפיכך תיקנו חכמים את העונשים הללו הגורמים לכך שאין כתובה ואין תנאי כתובה.