המשנה שלפנינו עוסקת באלמנה המוכרת קרקע מנכסי העיזבון כדי לגבות את כתובתה, ונפלה טעות במכירה. השאלה הנדונה היא באילו נסיבות המכר עומד בתוקפו ובאילו נסיבות הוא בטל.
מכרה שווה מנה במאתיים או שווה מאתיים במנה:
המשנה פותחת באלמנה שכתובתה מאתיים זוז, ומעמידה שני מקרים הפוכים:
מכרה שדה השווה מנה (מאה זוז) במאתיים - גבתה את מלוא כתובתה, אף שמכרה קרקע ששוויה מאה בלבד. עשתה כאן עסקה מוצלחת, ואין היא יכולה לשוב אל העיזבון ולתבוע מאה נוספים בטענה שהייתה זכאית לגבות מאתיים מן הנכסים. מאתיים הגיעו לה ומאתיים קיבלה.
מכרה שדה השווה מאתיים במנה - אף כאן נתקבלה כתובתה במלואה, ואף שבפועל הגיעו לידה מאה זוז בלבד, נחשבת הכתובה כפרועה.
בשני הכיוונים, אם כן, נתקבלה כתובתה. ראוי לציין כי במקרה השני, שבו נמכר שווה מאתיים במנה, יכולים היתומים לטעון טענת אונאה ולומר שאין רצונם שהמכר יתקיים; אך כל עוד לא תבעו זאת, מצד ההלכה אין הדבר נוגע להם, והכתובה נחשבת פרועה אף שקיבלה מאה בלבד.
מכרה יותר מכדי כתובתה:
המשנה ממשיכה במקרה נוסף: היתה כתובתה מנה, ומכרה שדה השווה מנה ודינר - כלומר דינר אחד יותר מכדי כתובתה - במנה. כאן המכר בטל ומבוטל, ומשני טעמים המצטרפים זה לזה:
מצד האונאה - מכרה שווה מנה ודינר במנה בלבד.
מצד החריגה מסמכותה - לא ניתנה לה רשות למכור יותר מכדי כתובתה, ומשעשתה דבר שלא הותר לה, בטלה יכולתה למכור.
ומוסיפה המשנה: "אפילו היא אומרת אחזיר את הדינר ליורשים" - אף אם היא מוכנה להשיב לעיזבון את אותו דינר עודף שנמכר שלא כדין, מכרה בטל. אין היורשים מעוניינים בקיום המכירה, והרשות בידם לבטלה.
שיטת רבן שמעון בן גמליאל:
רבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר: "לעולם מכרה קיים". לדעתו, אף אם מכרה יותר מכדי כתובתה, כל עוד היא מוכנה להשיב את העודף ליורשים - המכר קיים. במה דברים אמורים? עד שתהא החריגה במכירה כזו, שאלמלא היא היה נשאר ברשות היורשים שטח קרקע הראוי להיקרא שדה. אם נותר בידם שיעור שדה, המכר בטל; ואם לאו, אין הדבר פוסל.
ואלו השיעורים שנקבעו:
בשדה: בית תשעה קבין - שטח שניתן לזרוע בו תשעה קבין של זרעים, שהם שלושת אלפים שבע מאות וחמישים אמות מרובעות.
בגינה (מקום שזורעים בו ירקות): בית חצי קב, שהם מאתיים ושמונה ושליש אמות מרובעות.
בגינה, כדברי רבי עקיבא: בית רובע - רבע קב, מחצית מן השיעור הקודם, שהם מאה וארבע ואחד חלקי שישה אמות מרובעות.
מכרה לכמה קונים:
המקרה האחרון שבמשנה: "הייתה כתובתה ארבע מאות זוז", ומכרה לזה במנה ולזה במנה - שלוש מכירות שנעשו כתיקנן - ולאחרון מכרה שדה השווה מנה ודינר במנה. במקרה הקודם דובר במכירה יחידה שבה נמכר דינר עודף, ואילו כאן שלוש המכירות הראשונות היו כשרות, ורק הרביעית נעשתה שלא כדין.
לפיכך אומרת המשנה: "של אחרון בטל" - רק המכירה האחרונה מתבטלת, משום שבה מכרה יותר מכדי כתובתה. שאר המכירות קיימות, שכן היו אלו מכירות נפרדות שנעשו כראוי.
לסיכום: למדנו כי אלמנה שמכרה מנכסי העיזבון בשווי שאינו תואם - בין שהרוויחה ובין שהפסידה - נתקבלה כתובתה בשני הכיוונים. אך אם מכרה יותר מכדי כתובתה, המכר בטל לדעת תנא קמא, ואף החזרת העודף ליורשים אינה מועילה. רבן שמעון בן גמליאל מקיים את המכר, אלא אם כן נותר בידי היורשים שיעור שדה או גינה כפי השיעורים שנמנו. וכשמכרה לכמה קונים בזה אחר זה, מתבטלת המכירה האחרונה בלבד.