לפנינו משנה ב' בפרק י"א במסכת כתובות. משנה זו דנה בשאלה מתי גובה האלמנה את כתובתה או את מזונותיה, כלומר את הכסף המיועד למזון, ובאילו נסיבות נדרשת היא לעשות זאת בבית דין ובאילו נסיבות רשאית היא לעשות זאת אף שלא בבית דין.
דעת תנא קמא:
לשון המשנה: "אלמנה, בין מן האירוסין בין מן הנישואין, מוכרת שלא בבית דין". לפנינו שני מצבים:
אלמנה מן האירוסין: אשה שהתאלמנה בעודה ארוסה, בטרם נישאה. במצב זה אין לה מזונות, שכן מזונות ניתנים לאשה רק לאחר הנישואין: מאחר שהיה הבעל חייב במזונותיה בחייו, מוטלים המזונות על נכסיו אף לאחר מותו. אך אם לא היו לה מזונות בחייו - כמצב האירוסין - אין לה מזונות אף לאחר מותו. לפיכך היא מוכרת מנכסי העיזבון לצורך גביית כתובתה בלבד.
אלמנה מן הנישואין: אשה שהתאלמנה לאחר הנישואין, ובידה למכור מנכסי העיזבון הן לצורך מזונות והן לצורך כתובתה.
בשני המצרים כאחד סובר תנא קמא כי רשאית היא לבצע את המכירה אף שלא בבית דין.
טעם ההיתר למכור שלא בבית דין:
הגמרא מבארת את הטעם: "אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין" - מתוך דאגתו של הבעל לכבוד אשתו, אין רצונו שתידרש להתבזות ולהופיע בפני בית דין. משום כך הרשות בידה למכור שלא בבית דין. עם זאת, עדיין עליה למכור בפני שלושה אנשים הבקיאים בשומת קרקעות.
דעת רבי שמעון:
רבי שמעון חולק על תנא קמא ומחלק בין המצבים: "מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין" - אלמנה מן הנישואין, המוכרת מנכסי העיזבון לצורך מזונותיה, רשאית למכור שלא בבית דין, שכן אין בידה להמתין והיא זקוקה למזונה באופן מיידי. "מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין, שאין לה מזונות" - אלמנה מן האירוסין, שאין לה מזונות והיא מוכרת לצורך כתובתה בלבד, אינה רשאית למכור אלא בבית דין, שכן הכתובה אינה בבחינת צורך מיידי, בשונה מן המזונות.
עולה מכאן כי לדעת רבי שמעון רק צורך מיידי מהווה עילה למכירה שלא בבית דין. הוא אינו מקבל את הסברה שאין אדם רוצה בביזוי אשתו בבית דין, ולפיכך כל אשה שאינה מוכרת לצורך מזונות אלא לצורך כתובתה בלבד, אין לה למכור אלא בבית דין.
נקודה שנותרה פתוחה במשנה:
לדעת רבי שמעון, אלמנה מן הנישואין רשאית למכור לצורך מזונותיה שלא בבית דין - אך האם רשאית היא למכור גם לצורך כתובתה שלא בבית דין? בשאלה זו נחלקו הראשונים: האם מאחר שהותרה לה המכירה לצורך מזונות, הותרה לה אף לצורך הכתובה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון בדין אלמנה המוכרת מנכסי העיזבון. לדעת תנא קמא, בין מן האירוסין ובין מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין, מטעם שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ובלבד שתמכור בפני שלושה הבקיאים בשומא. לדעת רבי שמעון, רק צורך מיידי של מזונות מתיר מכירה שלא בבית דין, ולפיכך אלמנה מן האירוסין, שאין לה מזונות והיא מוכרת לכתובתה בלבד, אינה מוכרת אלא בבית דין. ונחלקו הראשונים אם לדעתו מוכרת אלמנה מן הנישואין שלא בבית דין אף לצורך כתובתה.