כתובות פרק י', משנה ב'. משנה זו ממשיכה את הדיון בתקנת 'כתובת בנין דכרין' - אחד מתנאי הכתובה, שלפיו בניה של אישה יורשים את כתובתה. כאשר היה אדם נשוי לשתי נשים, וכתובתה של האחת גדולה משל חברתה, אין מחלקים סכומים אלו בשווה כשאר הנכסים, אלא מפרישים את סכום הכתובה ונותנים לבניה של כל אישה את כתובת אמם. תקנה זו עשויה ליצור הפרש אף כאשר שתי הכתובות שוות בסכומן: אם מספר הבנים מאם אחת גדול ממספרם של האחרים, ישתנה החלק שיקבל כל אחד מהם.
גדר התקנה ותנאיה:
משנתנו מלמדת כי אין נוהגים ב'כתובת בנין דכרין' אלא כאשר נותר בעיזבון סכום פנוי לאחר תשלום הכתובות, שאותו ניתן לחלק בשווה - היא ירושת התורה. מן התורה מתחלק הכול בשווה, ואילו חלוקת הנכסים על פי 'כתובת בנין דכרין' אינה אלא תקנת חכמים. לפיכך לא תיקנו חכמים תקנה זו אלא בתנאי שלא תיעקר לחלוטין הוראת התורה בדיני ירושה, המחלקת את הנכסים בשווה בין הבנים.
לשון המשנה:
"מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו" - אדם שהיה נשוי לשתי נשים, ושתיהן מתו בחייו. "ואחר כך מת" - ולאחר מכן מת אף הבעל. היתומים, בניהן של שתי הנשים, "מבקשין כתובת אמן" - כל אחד תובע לקבל את כתובת אמו. "ואין שם אלא שתי כתובות" - אין בעיזבון אלא כדי פירעון שתי הכתובות בלבד, ולא נותר דבר שיתחלק בשווה בין הבנים.
ההלכה במקרה זה: "חולקין בשווה" - מחלקים את כל הנכסים, ובכללם סכומי הכתובה, בשווה. שכן אין 'כתובת בנין דכרין' נוהגת אלא כאשר נותר חלק מן העיזבון שניתן לחלקו בשווה כהוראת התורה; ומשלא נותר דבר, אין מקיימים את התקנה כלל, וחוזרים לברירת המחדל של חלוקת התורה בשווה.
"היה שם מותר דינר":
"היה שם מותר דינר" - נותר בעיזבון לפחות דינר, שאותו ניתן לחלק בשווה. במקרה זה - "אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן" - כל קבוצת בנים גובה את כתובת אמה, שדין הכתובה מדרבנן.
טענת היתומים:
"אם אמרו יתומים: הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר, כדי שיטלו כתובת אמן" - היתומים, ובפרט אלו שכתובת אמם גדולה יותר או שמספר הבנים שלהם מועט, טוענים: אמנם נותר בעיזבון פחות מדינר, אך מוכנים אנו להחשיב את שארית הנכסים כאילו היא דינר, כדי שיוכלו לגבות את כתובת אמם.
"אין שומעין להם, אלא שמין את הנכסים בבית דין" - אין שומעים לטענתם, אלא מעריכים את העיזבון בשומה. אם עלה בשומה פחות מדינר, אין מקיימים את דין הכתובה שמדרבנן, ומחלקים את הכול בשווה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי תקנת 'כתובת בנין דכרין' נוהגת רק כאשר נותר בעיזבון 'מותר דינר' המתחלק בשווה כדין ירושת התורה. אין בעיזבון אלא כדי שתי הכתובות בלבד - חולקים הכול בשווה; נותר מותר דינר - כל קבוצת בנים נוטלת את כתובת אמה. ואף אין היתומים יכולים להחשיב מדעתם את שארית הנכסים כדינר, שכן שמין את הנכסים בבית דין, ואם עלו בפחות מדינר, בטלה התקנה והחלוקה בשווה.