משנה א:
"מי שהיה נשוי שתי נשים ומת" - אדם שהיה נשוי לשתי נשים ונפטר, ושתי הנשים באות לגבות את כתובתן. כאשר אין בעיזבון אלא סכום מוגבל שאינו מספיק לפירעון שתי הכתובות, מי מהן קודמת?
על כך קובעת המשנה: "הראשונה קודמת לשנייה" - האישה שנישאה ראשונה קודמת בגבייה לאישה שנישאה אחריה.
"ויורשי הראשונה קודמין ליורשי השנייה" - וכן אם מתו שתי הנשים בטרם גבו את כתובתן, ויורשיהן באים לגבות את הכתובה מן היורשים. מדובר ביורשים שאינם מן האב הזה, כלומר יורשים את אמם בלבד ולא את אביהם, והם פונים אל היורשים שירשו את האב כדי לגבות את כתובת אמם. גם בהם נוהג אותו סדר: יורשי האישה הראשונה קודמים ליורשי האישה השנייה.
נשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא:
נשא אישה ראשונה והיא מתה בחייו, ולאחר מכן נשא אישה שנייה ומת הוא והותירה אלמנה. כאן ניצבים זה מול זה שני צדדים: מצד אחד, יורשי האישה הראשונה הבאים לגבות את כתובת אמם - מה שנקרא כתובת בנין דכרין, שכבר עסקנו בה במסכת. אף שהם עצמם יורשי נכסי האב, הם מבקשים לגבות את סכום כתובת אמם קודם שיתחלק העיזבון בשווה בין כל הבנים. מן הצד השני ניצבת האלמנה, המבקשת לגבות את כתובתה.
ובזה מכריעה המשנה: "שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה" - האישה השנייה שנותרה אלמנה, וכן יורשיה אם תמות אחרי בעלה, קודמים בגבייה ליורשי האישה הראשונה.
טעם הקדימה:
האישה השנייה נחשבת כבעלת חוב, כמי שאוחזת שטר חוב כנגד העיזבון, ודין זה נוהג בה וביורשיה כאחד. לעומתה, יורשי הראשונה באים מכוח ירושה: אף שהם תובעים את כתובת בנין דכרין, אין זו אלא ירושה, והם עצמם חלק מן העיזבון. משום כך יש לסלק תחילה את כל התביעות שכנגד העיזבון, ובכללן תביעת האישה השנייה ויורשיה הנחשבים בעלי חוב, ורק לאחר שנפרעו נוטלים יורשי הראשונה את ירושתם ואת כתובת בנין דכרין שלהם.
הערה בדין השבועה:
ראוי להעיר, וכבר עמדנו על כך בעבר, במצב שבו עומדות זו מול זו שתי קבוצות של יורשים: אם מתה האישה השנייה, האלמנה, לאחר בעלה, ויורשיה באים לגבות מיורשי הראשונה - אין הם יכולים לגבות אלא אם כן נשבעה אמם את שבועתה לגביית כתובתה בטרם מתה. שכן אם מתה בלא שנשבעה, אין יורשיה יכולים לגבות את הכתובה, מפני הכלל שאין אדם מוריש לבניו ממון שאינו נגבה אלא בשבועה. הבנים עצמם אינם יכולים להישבע ולגבות, אלא היה על אמם להישבע קודם פטירתה.
לסיכום: למדנו כי בשתי נשים שמת בעלן, הראשונה קודמת לשנייה, ויורשיה קודמים ליורשי השנייה. אולם כאשר מתה הראשונה בחיי בעלה ולאחר מכן נשא אישה שנייה ומת - השנייה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה, משום שהיא בגדר בעלת חוב ואילו יורשי הראשונה באים מכוח ירושה בכתובת בנין דכרין. ועמדנו על התנאי שגביית היורשים מותנית בשבועת אמם בחייה.