לפנינו משנה ז' בפרק א' של מסכת כתובות. להבנת המחלוקת שבה יש לשוב אל משנה ג', שם למדנו על מחלוקת רבי מאיר וחכמים בעניין 'מוכת עץ' - אישה שאיבדה את בתוליה מחמת פציעה בלבד, ולא מחמת ביאה:
רבי מאיר: כתובתה מאתיים, כדין בתולה גמורה.
חכמים: כתובתה מנה בלבד, מאה, כדין אלמנה.
ההבדל בין מוכת עץ לבעולה:
אף לשיטת חכמים קיים הבדל מהותי בין מוכת עץ לבין בעולה. הנושא אישה מתוך הנחה שהיא בתולה ונתברר שהיא בעולה - הרי זה מקח טעות, שהקידושין נעשו על יסוד הנחה שאינה אמת, ואין לה כתובה כלל. אולם אם נתברר שהיא מוכת עץ, אין כאן מקח טעות: אמנם לדעת חכמים אין כתובתה מאתיים אלא מאה בלבד, אך את אותם מאה היא מקבלת במלואם.
המחלוקת במשנתנו:
מדובר באישה שנמצא שאין לה בתולים, והיא טוענת: "מוכת עץ אני" - כלומר, לא באתי בביאה עם אדם, ואיבוד הבתולים בא מחמת פציעה, ולפיכך מגיעה לי כתובתי, ואף לשיטת חכמים אני נוטלת מאה. מנגד טוען הבעל: "לא כי, אלא דרוסת איש את" - נבעלת לאיש, ועל יסוד זה אין לך כתובה כלל.
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים "נאמנת". בדומה לעמדתם במשנה הקודמת, נאמנת היא לומר שמוכת עץ היא, ולגבות כתובה של מאה דינרים, שכן בידה טענת ברי: היא יודעת בבירור מה אירע, ואילו הבעל טוען שמא - אין הוא אומר אלא מה שייתכן שאירע. בנסיבות אלו מעמידים את בעל טענת הברי בחזקת צודק.
ואולם, כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, אין די בטענת ברי כשלעצמה, ונדרשת חזקה נוספת כדי לבטל את חזקת הממון שביד הבעל:
במשנה הקודמת: הייתה בחזקת בתולה עד אותה שעה, ולפיכך מעמידים אותה בחזקתה עד הזמן המאוחר ביותר האפשרי.
במשנתנו: חזקה שאין בנות ישראל מפקירות את עצמן ואינן נבעלות לאנשים, ומכאן שאכן הדבר אירע מחמת פציעה ולא מחמת ביאה.
חזקה זו מצטרפת לטענת הברי שבידה, ובכך מבטלת את חזקת הממון, את היותו של הבעל מוחזק בכספו.
רבי יהושע חולק ואומר: "לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שתביא ראיה לדבריה" - אין אנו חיים על פי דבריה ואין מאמינים לה. מכוח חזקת הממון של הבעל, המוחזק בכספו, יש להחזיקה כמי שנבעלה, ולפיכך אין היא גובה את כתובתה עד שתביא ראיה לדבריה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו התנאים באישה שנמצא שאין לה בתולים והיא טוענת "מוכת עץ אני", בעוד הבעל טוען "דרוסת איש את". רבן גמליאל ורבי אליעזר מכריעים שנאמנת, מכוח צירוף טענת הברי שבידה עם החזקה שאין בנות ישראל מפקירות את עצמן, המבטל את חזקת הממון של הבעל. רבי יהושע סובר שחזקת הממון עומדת במקומה, ולפיכך הרי זו בחזקת בעולה עד שתביא ראיה לדבריה.