כלים, פרק כ"ד, משנה ו. פרקנו בנוי כולו על תבנית אחת החוזרת שוב ושוב: המשנה נוקבת בשם סוג מסוים של כלי, ומלמדת שיש בו שלושה טיפוסים, ולכל אחד מהם דין אחר לעניין טומאה. כאן הנושא הוא הבסיס, כלומר משטח נמוך או כַּן, המשמש או לתמוך באדם או להעמיד עליו חפצים.
פותחת המשנה: "שלש בסיסיות הן", שלושה מיני בסיסים ישנם.
המקרה הראשון: "שלפני המטה ושלפני סופרים", ועליו נאמר "טמאה מדרס". בסיס העומד לפני המטה, או בסיס המונח לפני הסופר במקום שהוא כותב בו, מקבל טומאת מדרס. הטעם נעוץ בייעודו: בסיס כזה נעשה כדי שאדם יעמוד עליו או ישעין עליו את כובד גופו. הוא משמש מדרגה או משענת לרגליים בשגרת היום, בין למי שעולה על מיטתו ובין למי שיושב לפני שולחן הכתיבה שלו. וכיוון שבני אדם נשענים עליו, הוא נמנה עם אותם דברים שהזב והנידה מטמאים אותם בלחיצת גופם.
המקרה השני: "ושל דלופקי, טמאה טמא מת". הדלופקי היה שולחן קטן העומד בצד, שעליו היו מסדרים ומכינים את הקערות, את המזון ואת הכלים השונים, קודם שהיו מוליכים אותם אל השולחן שאוכלים עליו את הסעודה עצמה. בסיס של שולחן צד כזה מקבל טומאת מת, שהרי הוא עושה מלאכה אמיתית: אוכל וכלי אכילה מונחים עליו, ובכך הוא כלי לכל דבר שראוי לקבל טומאה. אבל טומאת מדרס אין כאן, שכן איש לא ייעד בסיס זה לישיבה, ואין הישיבה עליו נוגעת כלל למלאכה שהוא עושה.
המקרה השלישי: "ושל מגדל, טהורה מכלום". המגדל הוא ארון אחסון גדול, והבסיס שתחתיו טהור מכל טומאה שבעולם. ומדוע? לפי שאין בסיס זה כלי העומד בפני עצמו. הוא שייך למגדל ומשמש אותו כאחד מחלקיו, וארון בגודל כזה אינו מקבל טומאה כלל. הבסיס נבלע בתוך הדבר הגדול שהוא נושא, ולפיכך דינו כדין הארון: לא זה ולא זה ראוי לקבל טומאה.
נמצא שהמשנה שרטטה שלושה קווים במשיחת קולמוס אחת. בסיס שנעשה כדי שאדם ידרוך עליו מקבל אף טומאת מדרס. בסיס שנעשה להעמיד עליו אוכל וכלים הוא כלי המקבל טומאת מת, אבל לא מדרס. ובסיס שאינו אלא חלק מארון גדול מדי אינו כלי בפני עצמו ונשאר טהור לחלוטין.