כלים, פרק כ"ד, משנה ז'. הפרק עובר סוג כלי אחר סוג כלי ומראה כיצד שם אחד יכול לכלול שלושה חפצים שונים: אחד שמקבל טומאת מדרס (טומאת דבר שנעשה לשבת או להישען עליו), אחד שמקבל רק טומאת מת ככלי רגיל, ואחד שאינו מקבל טומאה כלל. כאן מיישמת המשנה את אותה חלוקה משולשת על הפנקס.
ראשית, כמה מילים על הכלי עצמו. הפנקס היה עשוי שני לוחות עץ המחוברים זה לזה בצירים, כך שנסגרו יחד ליחידה אחת. אדם היה כותב על פנקס כזה בכמה דרכים: לפעמים היה השטח מרוח בחול והוא היה משרטט בו את האותיות, לפעמים היה בו שעווה והוא היה חורט בשעווה, ולפעמים היה כותב ישירות על העץ בדיו.
משנתנו פותחת במילים "שלוש פנקסיות הן": הפנקסים באים בשלושה סוגים, ולכל אחד הלכה משלו.
הפנקס המרוח בחול
"האפיפורין טמאה מדרס" - האפיפורין הוא פנקס גדול המכוסה כולו בחול, שאדם היה משרטט עליו את דבריו, ועיקר שימושו היה לעריכת חשבונות. דמו לעצמכם משהו כעין לוח כתיבה, אלא שלא היה תלוי על הקיר; הוא היה מונח נמוך, סמוך למשתמש בו. מחמת גודלו ומחמת מקומו יכול היה אדם בהחלט לשבת עליו בשעה שהוא מחשב וכותב עליו. וכיוון שהוא משמש למושב בעצם השעה שהוא משמש כפנקס, הוא מקבל טומאת מדרס.
הפנקס שיש בו מקום לשעווה
"ושיש בה בית קיבול שעווה טמאה טמא מת" - פנקס שיש בו בית קיבול לשעווה, שבו הונחה השעווה ובה היה אדם חורט את אותיותיו, כך שהרשימות נשארו טבועות בשטח המעוצב. כלי עץ מקבלים טומאה כשיש בהם בית קיבול, ובפנקס זה יש בית קיבול לשעווה. לפיכך הוא כלי גמור לכל דבר ומקבל טומאת מת. אבל טומאת מדרס אינו מקבל, שכן אין אפשרות לשבת עליו בשעת העבודה בו.
הפנקס החלק
"והחלקה טהורה מכלום" - פנקס חלק הוא פנקס שאין בו בית קיבול כלל, אף לא שפה שתחזיק שעווה ולא שום ציפוי. על פנקס כזה היה אדם כותב בדיו ישר על העץ. הוא טהור מכל סוגי הטומאה, שכן אין הוא אלא כלי עץ שטוח, ופשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה.
הרי שאותה מילה עצמה, פנקס, מכסה שלושה חפצים בשלוש הלכות שונות: פנקס החול הרחב המשמש גם למושב ומקבל מדרס, הפנקס שיש בו בית קיבול לשעווה ומקבל טומאת מת כדרך כל כלי, והלוח החלק והפשוט שנשאר טהור מכל טומאה.