כלים, פרק י"ד, משנה ד. המשנה שלנו מוציאה אותנו אל השדה, אל עגלה הרתומה לצמד שוורים, ושואלת שאלה מעשית מאוד: אילו מבין חלקיה הרבים נחשבים כלים בפני עצמם ויכולים לקבל טומאה? רוב החלקים המנויים כאן שייכים לרתמה, אותה מערכת הקושרת את הבהמות לעגלה כדי שיוכלו למשוך אותה.
פותחת המשנה: "הטמאין שבעגלה", אלו הם חלקי העגלה שיכולים לקבל טומאה. הדיוק שבדבר: אין הכוונה שהחלקים הללו טמאים רק בשעה שהם מחוברים ומשמשים כחלק מן העגלה, אלא שלכל אחד מהם יש מעמד עצמאי דיו ככלי מתכת, ולפיכך הוא מיטמא בפני עצמו.
ומכאן ואילך באה הרשימה, חלק אחר חלק.
- "העול של מתכת", העול העשוי מתכת: הקורה הכבדה המונחת על צווארי השוורים, וקושרת את הבהמות זו לזו ואף אל העגלה שמאחוריהן.
- "והקטרב", המוט התחתון: מוט העובר מתחת לצווארי השוורים ומחזיק אותם אל העול המונח מעליהם. יתד של עץ יורדת מקצה העול, ואותה יתד היא המחברת בין מוט המתכת העליון לתחתון.
- "והכנפים המקבלות את הרצועות", ה"כנפיים" המקבלות את הרצועות: חלקים מעוגלים בשני קצות הקטרב, המשמשים נקודות עיגון לרצועות הבהמה. מלבד הקטרב, יש גם רצועות העולות מן השור אל העול, ומוסיפות ליציבותה של כל המערכת.
- "והברזל שתחת צוארי בהמה", הברזל הנמצא תחת צוואר הבהמה, שתפקידו להגן על השור מפני הרצועה העוברת מתחתיו.
- "והסומך", טבעת הקבועה במרכז העול ומשמשת למשיכה. היא מחוברת לקצה הקדמי של העגלה, ובאמצעותה מושך השור את העגלה.
- "והמחגר", הרתמה הנקשרת סביב צווארי השוורים.
- "והתמחויות", הטסים הנתונים במקום שבו נפגש העול עם ראש הבהמה.
- "והענבל", הלשון התלויה בתוך הפעמון של הבהמה.
- "והצינורה", האונקל המונע מן המשא שעל העגלה לזוז ממקומו.
ובסיום מוסיפה המשנה פרט אחד נוסף: "ומסמר המחבר את כולן", המסמר המחבר את כל החלקים השונים הללו יחד. אף הוא ראוי לקבל טומאה.
מה שעולה מן המשנה הזו הוא תמונה של הדקדוק שבו בחנו חכמים את כלי החיים הפשוטים ביום יום. עגלה ורתמתה נראות כעצם אחד גדול, ואף על פי כן לכל אחד מחלקי המתכת הללו יש תפקיד משלו, ומשום כך גם מעמד משלו ככלי המקבל טומאה, ועד המסמר הקושר את כולם.