כלים, פרק כ"ד, משנה ג'. הפרק כולו בנוי כשורה של כלים המובאים בשלשות, וכל כלי נחלק לשלושה מצבים אפשריים: כלי שמקבל טומאת מדרס, היינו הטומאה של דבר שהזב וכיוצא בו יושב או נשען עליו; כלי שמקבל טומאת מת בלבד, כלומר טומאת כלים רגילה; וכלי שטהור מכל טומאה שבעולם. משנתנו מחילה את החלוקה המשולשת הזאת על העריבה, כלי העץ שלשים בו את הבצק.
המשנה פותחת: "שלוש עריבות הן" - שלושה סוגי עריבות, כלומר שלושה מצבים הלכתיים של אותו כלי בית עצמו.
העריבה הסדוקה: טמאה מדרס
"עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה, טמאה מדרס" - עריבה שמידתה מִשני לוג ועד תשעה קבין, ולאחר מכן נסדקה, מקבלת טומאת מדרס. הסדק מבטל את שימושה לבצק, שהרי אין היא יכולה עוד להחזיק את מה שלשים בתוכה. אלא שכלי בגודל כזה אין אדם משליך אותו: הופכים אותו ויש כאן שרפרף מעולה לישיבה. הישיבה נעשתה עתה השימוש שאנשים עושים בו בפועל, ולכן הוא נכנס לכלל הכלים העומדים לישיבה, וטומאת מדרס חלה עליו.
העריבה השלמה: טמאה טומאת מת בלבד
"שלמה, טמאה טומאת מת" - כל זמן שהעריבה שלמה ואינה סדוקה, היא מקבלת טומאת מת. עדיין כלי שימוש הוא, וכל כלי העומד לשימושו מקבל טומאה רגילה. אבל מדרס אינו חל עליה, שהרי אין אדם עושה עריבה כדי לשבת עליה. הלישה היא תכליתה, ואם יבוא אדם וישב עליה בשעה שהבצק ממתין, יגידו לו בעלי הבית לעמוד, שכן הכלי אינו יכול לשמש כשאדם נשען עליו. וכל מקום שהישיבה מונעת מן הכלי לעשות את מה שנוצר בשבילו, אין הכלי נחשב כלי העומד לישיבה, והלכות מדרס אינן נוגעות בו.
העריבה הגדולה מן המידה: טהורה לגמרי
"והבאה במדה, טהורה מכלום" - עריבה גדולה מזו שנזכרה בראש המשנה טהורה מכל טומאה, בין שהיא שלמה ובין שהיא סדוקה. וזה לפי הכלל שנתבאר כבר בעניין כלים גדולים: כלי במידה כזאת אינו דבר המיטלטל, ואין מקבל טומאה אלא דבר המיטלטל. הואיל ואין מוליכים אותו ממקום למקום אלא הוא עומד במקומו, אין שום טומאה נאחזת בו כלל.
נמצא שמילה אחת, עריבה, כוללת שלוש מציאויות הלכתיות שונות בתכלית: שלמה ובמידה רגילה, היא מקבלת טומאת מת ולא מדרס; סדוקה ואינה ראויה עוד לבצק, נעשתה מושב ומקבלת מדרס; ועשויה בשיעור גדול מן המידה, היא עומדת מחוץ לעולם הטומאה לחלוטין.