כלים, פרק כ"ד, משנה ב'. הפרק הזה נוטל חפץ אחר חפץ ומחלק אותו לשלוש צורות, ולכל צורה הוא קובע איזו טומאה היא מקבלת. כאן פונה המשנה אל העגלה.
המשנה פותחת במניין: "שלוש עגלות הן", שלוש עגלות הן. העגלות נחלקות לשלושה סוגים, וההלכה קובעת לכל אחד מהם דין אחר.
עגלה העשויה כקתדרה
"העשויה כקתדרה, טמאה מדרס". העגלה הראשונה עשויה בצורת מושב: היא סגורה משלושה צדדים, יש לה משענת גב ויש לה ידיות לצדדים, בדיוק ככיסא רגיל, אלא שיש תחתיה גלגלים. כיוון שנעשתה כדי שאדם יתיישב בתוכה, הרי היא משמשת למושב, ולפיכך היא מקבלת טומאת מדרס, הטומאה הבאה על חפץ המיוחד לשכיבה או לישיבה.
עגלה העשויה כמיטה
"כמיטה, טמאה טמא מת". העגלה השנייה עשויה בצורת מיטה: תיבה ארוכה ופתוחה, מן העגלות שמובילים בהן סחורה. ודאי שהיא כלי, וככלי היא נטמאת בטומאת מת. אבל טומאת מדרס אין היא מקבלת, שהרי נעשתה לשאת מַשָּׂא ולא לשאת אדם, ומדרס אינו חל אלא על דבר המיוחד לאדם לשכב או לשבת עליו.
עגלה של אבנים
"ושל אבנים, טהורה מכלום". העגלה השלישית היא מן העגלות המשמשות להוליך בהן אבנים כבדות, ואין שום טומאה נתפסת בה כלל. הטעם הוא בדרך בנייתה: רצפתה עשויה קרשים המונחים זה בצד זה, והרווחים שנשארו בין קרש לקרש רחבים כל כך שרימון יכול ליפול ולעבור בהם. בפרקים הקודמים של המסכת נתבאר שכלי שניקב בשיעור כזה בטל מתורת קבלת טומאה, ולפיכך העגלה הזאת עומדת לגמרי מחוץ לדיני טומאה.
נמצא שהמילה האחת "עגלה" כוללת שלושה חפצים שונים בתכלית: אחד שהוא באמת כיסא על גלגלים ומקבל מדרס, אחד שהוא באמת כלי קיבול על גלגלים ומקבל טומאת מת בלבד, ואחד שעצם מבנהו, קרשים המרוחקים זה מזה, מוציא אותו כליל מדיני טומאה.