קידושין פרק ט', משנה ט'. משנה זו עוסקת בתוקפן של שמועות היוצאות בעיר אודות קידושין וגירושין - באיזו מידה יש לחוש להן ולנהוג על פיהן.
"יצא שמה בעיר מקודשת - הרי זו מקודשת":
אישה שנחשבה עד עתה פנויה, ויצאה שמועה בעיר כי נתקדשה לפלוני - יש לחוש לשמועה מספק ומתוך זהירות יתרה, והרי היא מקודשת. אין היא רשאית להינשא לאחר אלא אם כן תקבל גט מן האדם שאליו נתקדשה.
הגמרא מבהירה כי אין די בשמועה מעורפלת, אלא נדרש שיימסרו פרטים של ממש:
שאנשים ראו פרטים מסוימים אודות החתונה וכיוצא בזה.
שהנשים חוגגות עמה.
שהאנשים מדברים ביניהם כי היו לה קידושין היום לפלוני.
"יצא שמה בעיר מגורשת - הרי זו מגורשת":
אם על אותה אישה עצמה, כפי שמבארת הגמרא - היינו זו שיצא עליה הקול שנתקדשה - יצא קול שנתגרשה, הרי זו מגורשת. הרשות נתונה להניח שאכן נתגרשה, משום שזהו 'קול ושוברו עמו': הקול והדבר המבטלו יצאו כאחד. לפיכך נחשבת היא כמי שאינה מקודשת עוד, אלא מגורשת.
על שני הדינים הללו מסייגת המשנה: "ובלבד שלא יהא שם אמתלא" - ובלבד שלא תימצא אמתלא, כלומר טענה או סברה הפוגמות בתוקפה של אותה שמועה.
"איזו היא אמתלא?"
בגירושין: "גירש איש פלוני את אשתו על תנאי" - יצא הקול שהגירושין נעשו על תנאי, ואין אנו יודעים בהכרח כי התנאי נתקיים.
בקידושין: "זרק לה קידושיה, ספק קרוב לו ספק קרוב לה" - יצא הקול שזרק אליה את כסף הקידושין או את הטבעת, וספק הוא אם היו קרובים לה או קרובים לו, כפי שנתבאר לעיל במסכת מה נחשב קרוב ומה אינו נחשב קרוב.
זו היא אמתלא המבטלת את הקול: משנמצאה, שוב אין הקול נחשב תקף, ואין צורך להיזקק לו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי קול שיצא בעיר על קידושי אישה - חוששים לו, והרי היא מקודשת ואינה ניתרת לאחר אלא בגט; וכי קול שיצא על אותה אישה עצמה שנתגרשה - הרי היא מגורשת, מדין 'קול ושוברו עמו'. וכל זאת ובלבד שלא תהא שם אמתלא, כגון גירושין על תנאי או זריקת קידושין שספק אם היו קרובים לו או לה - שאז מתבטל הקול ואין נוהגים על פיו.