גיטין, פרק ח', משנה ח'. משנה זו נחלקת לשניים: בחלקה הראשון היא עוסקת במקרה נוסף של טעות שאירעה בגט, ובקנסות שנמנו במשנה הקודמת, החלים אף כאן.
המקרה: החלפת הגט והשובר:
המשנה פותחת: "כתב סופר גט לאיש ושובר לאישה" - הסופר כותב את הגט עבור האיש, שהרי הוא המוסר את הגט לאישה והוא האמור להחזיק בו עד המסירה; ובמקביל הוא כותב שובר עבור האישה.
מהו שובר? בגירושין עתידה האישה לגבות את כתובתה. כדי להראות שקיבלה את תשלום הכתובה היא מוסרת לבעל קבלה, והיא הנקראת 'שובר' - מלשון שבירה, שכן הוא שובר את כוחו של שטר הכתובה ומשמש ראיה לבעל שפרע. לפיכך דרכו של סופר הכותב את מסמכי הגירושין למסור את הגט לאיש ואת השובר לאישה, כדי שתיתן לו אותו עם קבלת כתובתה.
אלא שכאן "טעה ונתן גט לאישה ושובר לאיש" - הסופר החליף ומסר את הגט לאישה ואת השובר לאיש, "ונתנו זה לזה" - והם מסרו את המסמכים זה לזה: האיש סבור שבידו גט, והאישה סבורה שבידה שובר, ולאמיתו של דבר החזיקו כל אחד בהיפוכו.
נמצא שהאיש לא גירש את אשתו כלל, שכן מסר לה מסמך שאין לו נפקות לגירושין; רלוונטי הוא לגביה, אך במישור הכספי בלבד. לאחר זמן מתגלה הדבר: "הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האישה" - האיש מביט ומוצא בידו גט במקום קבלה, והאישה מחפשת את גיטה ומוצאת בידה קבלה שקיבלה מן האיש. מכאן שאירעה טעות.
לפיכך "תצא מזה ומזה" - עליה לצאת הן מן הבעל השני שנישאה לו על סמך גט זה, והן מבעלה הראשון. וכל אותן דרכים וקנסות שנמנו במשנה הקודמת חלים אף כאן.
דעת רבי אליעזר:
רבי אליעזר חולק וסובר שאין הדבר פשוט, ומחלק בין שני מצבים:
"אם לאלתר יצא אין זה גט" - אם מיד לאחר המסירה נבדקו המסמכים והתגלתה הטעות, אין זה גט תקף, כפי שהתבאר.
"אם לאחר זמן יצא הרי זה גט" - אם עבר זמן, ורק אז נתגלה שהאישה מוציאה שובר והאיש מוציא גט, הרי הגט כשר והגירושין חלו.
ומדוע? "לא כל הימנו לאבד את זכות השני" - אין בכוחו של הבעל הראשון לבטל את זכותו של הבעל השני, שנשא אותה על סמך הגט, ועתה, זמן מה לאחר מכן, מוציא הראשון גט שלא היה אמור להימצא בידו.
מה עומד מאחורי הדברים? החשש הוא שהבעל הראשון והאישה החליטו לשוב זה לזה, מפני שאין היא מרוצה מן הבעל השני. ולאמיתו של דבר נמסרו המסמכים כראוי - הוא נתן לה את הגט והיא נתנה לו את השובר - אלא שלאחר מעשה החליפו ביניהם את המסמכים, וכעת היא מוציאה את הגט והוא מוציא את השובר, ומעמידים פנים שנמסרו המסמכים ההפוכים. לפיכך, משעבר זמן, אין בכוחו של הראשון לעקור את הנישואין השניים, שכן ייתכן שההחלפה נעשתה לאחר מעשה והגט מעיקרו היה כשר.
כתב לגרש את אשתו ונמלך:
מכאן עוברת המשנה למקרה שונה לחלוטין: אדם שכתב גט לאשתו ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט שלא למוסרו לה.
בית שמאי אומרים: "פסלה מן הכהונה" - אף שהגט לא נמסר לה מעולם, עצם כתיבת הגט לשמה פוסלת אותה מלהינשא לכהן. אין היא גרושה באמת, אך הדבר דומה דיו לגירושין כדי לגזור ולהחשיבה כגרושה לעניין נישואין לכהן.
ובית הלל אומרים - ההיפך הגמור: אפילו נתן לה את הגט בפועל, ונתנו על תנאי ולא נתקיים התנאי, אין היא נפסלת מן הכהונה.
לכאורה מקרה זה דומה מאוד לגט כשר, שהרי הגט אף נמסר לידה. ואף על פי כן אין היא גרושה, שכן הכול מודים שהתנאי שעליו ניתן הגט לא נתקיים. אלא שניתן היה לחשוב שהדבר קרוב דיו לגט, שכן הכול רואים את המסירה, ולפיכך יגזרו חכמים ויחשיבוה כגרושה שלא תינשא לכהן. באים בית הלל ואומרים: משאין זה גט כשר, אין היא גרושה כלל, ומותרת להינשא לכהן.
לסיכום: בחלקה הראשון של המשנה למדנו על סופר שטעה והחליף בין הגט לשובר, ובעקבות זאת מסרו האיש והאישה זה לזה את המסמכים ההפוכים - שאין כאן גירושין, ותצא מזה ומזה על כל הקנסות שנמנו במשנה הקודמת. רבי אליעזר חילק בין נתגלתה הטעות לאלתר, שאז אין זה גט, ובין נתגלתה לאחר זמן, שאז הגט כשר, מחשש שהחליפו את המסמכים לאחר מעשה, ומשום שאין בכוחו של הראשון לאבד את זכותו של השני. בחלקה השני עמדנו על מחלוקת בית שמאי ובית הלל בכותב גט ונמלך: לבית שמאי נפסלה מן הכהונה, ולבית הלל אף גט שניתן על תנאי שלא נתקיים אינו פוסלה.