גיטין פרק ח', משנה ז'. אף משנה זו עוסקת בגט הכתוב בשני טורים, אלא שבשונה מן המשנה הקודמת שדנה בשני גיטין נפרדים, כאן מדובר בגט אחד שנכתב בשני טורים: תחילתו בטור הימני והמשכו בטור השמאלי, והעדים חתומים בתחתית הטור השמאלי.
גט אחד שנכתב בשני טורים:
שנינו במשנה: "שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטן - כשר". כלומר, אם השאיר חלק מן הגט וכתבו בעמודה השנייה, והעדים חתומים למטה, בתחתית העמודה השנייה - הגט כשר.
ואולם יש להעמיד את הדין במקרה שיש שוליים מספיקים סביב הגט, באופן שניכר כי אין לפנינו שני גיטין נפרדים שנחתכו, וכי לא נכתב בראש אחת העמודות דבר אחר שנגזר ממנה. בהיעדר שוליים אמיתיים אכן היה מקום לחשש זה, אך כאשר השוליים קיימים מסביב - ברור שהכל גט אחד.
מקום החתימות בגט:
מכאן עוברת המשנה לדון בגט שהחתימות עליו אינן במקומן הרגיל בתחתיתו. שלושה אופנים נמנו בה:
"חתמו העדים בראש הדף" - העדים חתמו בראש הגט ולא מתחתיו.
"מן הצד" - העדים חתמו בצידו של הגט.
"או מאחריו בגט פשוט" - העדים חתמו על גב הגט, בצידו האחורי, בגט פשוט ורגיל, להבדיל מגט מקושר.
בכל האופנים הללו הגט פסול.
גט מקושר הוא הגט שבו נהגו הכהנים, שהיו כותבים שורה או שתיים, מקפלים, וחותמים על הצד האחורי. תקנת חז"ל היא שבגט מקושר חותמים מאחוריו, אך בגט פשוט על החתימות להיות בצד הקדמי, ממש מתחת לכתב, ואם לאו - אין הגט כשר.
שני גיטין הכתובים בדף אחד:
ראשיהם זה כנגד זה: "הקיף ראשיהן זה בזה והעדים באמצע - שניהן פסולין". שני הגיטין כתובים על פיסת נייר אחת, ראש האחד סמוך לראש השני, כשכל אחד כתוב בכיוון הפוך - כדי לקרוא את השני יש להפוך את הדף. העדים חתומים באמצע, כלומר בראשם של שני הגיטין, ולפיכך שניהם פסולים, שהרי העדים צריכים לחתום בסופו של גט.
סופיהם זה כנגד זה: תחתיות שני הגיטין פונות זו אל זו והעדים באמצע. באופן זה נמצא כי בגט אחד החתימות באות אחריו כסדרן ובאותו כיוון שבו נכתב, וגט זה כשר. ואילו בגט השני החתימות מופיעות בכיוון הפוך לכיוון כתיבתו - תחתית אותיות החתימה פונה לתחתית כתב הגט - וגט זה פסול.
שניהם באותו כיוון, זה למעלה וזה למטה: כל הכתב פונה לכיוון אחד, אלא שגט אחד כתוב מעל חברו, והעדים באמצע. הגט העליון, שהעדים חתומים בסופו, כשר; ואילו הגט התחתון, שהעדים חתומים מעליו, פסול.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי גט אחד שנכתב בשני טורים והעדים חתומים בתחתית הטור השני - כשר, ובלבד שהשוליים מוכיחים שאין כאן שני גיטין שנחתכו. עוד למדנו כי בגט פשוט חייבות החתימות להיות בצד הקדמי מתחת לכתב, ואילו חתימה בראש הדף, מן הצד או מאחוריו - פוסלת. ולבסוף עמדנו על שלושת אופני שני הגיטין הכתובים בדף אחד והעדים באמצע, שבהם הכלל הוא שרק הגט שהעדים נקראים בסופו ובכיוון כתיבתו - כשר.