גיטין, פרק ט', משנה ו'. משנה זו עוסקת בשני גיטין שנכתבו על גיליון נייר אחד, זה בצד זה בשני טורים: גט אחד בטור הימני וגט שני בטור השמאלי, כאשר העדים חתומים תחת שניהם באופן שהחתימה עוברת מגט אחד לחברו.
הכלל בקביעת הגט הכשר:
עד החותם "ראובן בן יעקב" בכתב עברי, ושמו הפרטי "ראובן" מצוי תחת הגט הימני ואילו "בן יעקב" תחת הגט השמאלי - רק הגט הימני כשר. הקובע הוא מקום השם הפרטי, שהוא השם העיקרי, ולפיכך הגט שתחתיו נכתב השם הפרטי הוא הכשר.
חתימה בכתב יווני:
הכתב היווני אינו נכתב מימין לשמאל אלא משמאל לימין, כדרך האנגלית. לפיכך יהודי יווני החותם על הגט בכתב יווני - שמו הפרטי ייכתב תחת הגט השמאלי, ושם אביו תחת הגט הימני.
המשנה עוסקת במקרה של ארבע חתימות: "שני גיטין שכתבן זה בצד זה" - שני גיטין שנכתבו בטורים ממש זה לצד זה, ותחתיהם:
"ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה" - תחילה חותמים שני עדים בכתב עברי, וחתימתם עוברת מן הגט הימני אל השמאלי: השם "ראובן" תחת הגט הימני, ו"בן יעקב" תחת הגט השמאלי.
"ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה" - ואחריהם חותמים שני עדים בכתב יווני, ואף חתימתם עוברת מגט לגט, אלא ששמם הפרטי נמצא תחת הגט השמאלי.
ובזה מורה המשנה: "את שהעדים הראשונים נקראין עמו - כשר". הגט שהעדים הראשונים חתומים תחתיו הוא הכשר. אם קדמו שתי החתימות בעברית, הגט הימני כשר; ואם קדמו שתי החתימות ביוונית, הגט השמאלי כשר, והוא בלבד.
טעם הדין:
לכאורה, אילו ידענו בוודאות ששני החותמים היווניים חתמו כדרך היוונים, היו שני הגיטין כשרים - אף שחתימות העברים מפסיקות ביניהם, הגט השמאלי היה יכול להיות כשר. אלא שחוששים שמא היווני החותם לאחר העברי יימשך אחר מנהג קודמו ויכתוב את שמו הפרטי מימין, אף שדרכו לכתוב משמאל. ואם כן, ייתכן שכל ארבעת השמות הפרטיים נמצאים בצדו הימני, ואין נחשבות אלא שתי החתימות הראשונות, שנחתמו כראוי מימין.
וכן להפך: אם היוונים חתמו תחילה, הגט השמאלי הוא הכשר, שכן חוששים שהחתימות העבריות הבאות אחריהן יימשכו אחר אותו מנהג.
המקרה השני - חתימות מתחלפות:
ממשיכה המשנה: "עד אחד עברי ועד אחד יווני, ועד אחד עברי ועד אחד יווני, באים מתחת זה לתחת זה - שניהם פסולין". כאשר החתימות מתחלפות זו בזו, ואף הן עוברות מגט אחד לגט השני, שני הגיטין פסולים.
והטעם: חוששים שמא שלוש מארבע החתימות נמצאות בצד אחד ורק חתימה אחת בצד השני. שהרי העברי חותם ראשון, ושמו הפרטי תחת הגט הימני; היווני שאחריו עשוי להימשך אחר השיטה העברית ולחתום אף הוא מימין; העברי השלישי חותם מימין כדרכו; ורק האחרון, היווני, יחתום אולי משמאל. ונמצא שלגט השמאלי אין אלא עד אחד. וכן להפך.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בשני גיטין הכתובים זה בצד זה, מקום השם הפרטי של העד הוא הקובע תחת איזה גט הוא חתום. כאשר חתמו שני עדים עברים ואחריהם שני עדים יוונים (או להפך), כשר הגט שהעדים הראשונים נקראים עמו בלבד, מחשש שהאחרונים נמשכו אחר מנהג קודמיהם. וכאשר החתימות מתחלפות עברי ויווני חליפות, שני הגיטין פסולים, מחשש שיימצאו שלוש חתימות בצד אחד ואחת בלבד בצד השני.