ניגש למשנה ז'. המשנה עוסקת - אף שאין היא אומרת זאת במפורש - במקרה שבו התנה הבעל בגט שני תנאים, שכל אחד מהם כשלעצמו מקיים את התנאי ומכשיר את הגט:
שיגיע למקום מסוים שנקב בו - ומשעה שיגיע לאותו מקום, יחול הגט.
שישהה מרוחק שלושים יום ולא יחזור - ואף בכך מתקיים תנאי הגט והוא כשר.
די, אפוא, באחד משני הדברים: או שיגיע למקום שציין, או שיישאר מרוחק שלושים יום. עשה אחד מהם - הגט תקף.
הדוגמאות שבמשנה:
נתן לה גט ואמר: "הרי זה גיטך אם לא אחזור בתוך שלושים יום", ולצד זה התנה תנאי שני - שאם יגיע מיהודה לגליל, יחול הגט מאליו. היה מהלך מיהודה לגליל, הגיע עד אנטיפטריס וחזר בטרם המשיך הלאה - תנאו בטל ומבוטל, והגט אינו כשר: לא שהה שלושים יום, ואף לא הגיע לגליל אלא עד אנטיפטריס בלבד.
אמר: "הרי זה גיטך אם לא אחזור בתוך שלושים יום", והפעם הלך מן הכיוון ההפוך - מן הגליל ליהודה - והתנה תנאי שני, שאם יגיע ליהודה יהיה זה גט כשר אף אם לא ישהה שלושים יום. הגיע עד כפר עותנאי וחזר - תנאו בטל ומבוטל, שכן כפר עותנאי אינו יהודה אלא נחשב חלק מן הגליל. לא נתקיים אף אחד משני התנאים, ולפיכך אין הגט גט.
אמר: "הרי זה גיטך אם לא אחזור בתוך שלושים יום", והתנאי השני - שאם יגיע למדינת הים, כלומר לחוץ לארץ, אף זה יהיה גט כשר. יצא מארץ ישראל, הגיע עד עכו וחזר - תנאו בטל ומבוטל: לא שהה שלושים יום, ואף לא הגיע למדינת הים אלא עד עכו בלבד.
נקודה מעניינת בעניין עכו:
בשתי המשניות הראשונות שבמסכת ראינו כי עכו נחשבה כמדינת הים לעניין אמירת "בפני נכתב ובפני נחתם". התוספות בדף הראשון שבמסכת מביאים מרבנו תם בשם הירושלמי, כי למעשה חציה של עכו היה בארץ ישראל וחציה נחשב כמדינת הים. מכל מקום, לענייננו קובעת המשנה כי משהגיע עד עכו בלבד וחזר, לא נתקיימו התנאים ואין זה גט תקף.
מקרה שבו נאמר תנאי אחד בלבד:
אמר: "הרי זה גיטך כל עוד אני נשאר מרוחק שלושים יום" - כאן אין אלא תנאי זה לבדו. בתוך פרק הזמן היה חוזר ובא מדי פעם, ולבסוף - אף שאין המשנה מזכירה זאת במפורש - שהה מרוחק שלושים יום. מאחר שבמשך כל אותה תקופה, מנתינת הגט ועד שהייתו שלושים יום, לא היה לו ייחוד עמה ולא התייחד עמה בפרטיות, אין מקום לומר שמא פייס אותה וביטל את הגט. כיוון שלא הייתה לו הזדמנות לחזור בו מנתינת הגט, הרי זה גט תקף.
לסיכום: במשנה זו למדנו על גט שהותנו בו שני תנאים, שכל אחד מהם מכשיר את הגט - הגעה למקום שנקב בו הבעל, או שהייה של שלושים יום מרוחק. בשלוש הדוגמאות - יהודה לגליל (אנטיפטריס), הגליל ליהודה (כפר עותנאי) ומדינת הים (עכו) - לא נתקיים אף אחד מן התנאים, ולפיכך תנאו בטל והגט פסול. לעומת זאת, במקרה שבו הותנה תנאי אחד בלבד ולבסוף שהה שלושים יום, הגט כשר, שכן לא היה ייחוד ביניהם ולא הייתה לו הזדמנות לחזור בו.