גיטין, פרק שביעי, משנה ו'. משנתנו עוסקת בגט הניתן על תנאי שהאישה תשרת את אבי הבעל או תניק את בנו, ובשאלה מה דינו של הגט כאשר התנאי אינו יכול להתקיים.
הרישא - תנאי שלא נקבע בו זמן:
האיש אומר לאשתו בשעת נתינת הגט: "הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא", או "על מנת שתניקי את בני". הגמרא מבארת כי מאחר שלא קבע כל גבול זמן לקיום התנאי, די בכך שתעשה אחת מפעולות אלו יום אחד בלבד, ובכך התקיים התנאי.
אלא שהמשנה מבקשת לברר לגבי ההנקה: עד איזה גיל נחשב הדבר הנקה כדרכה של תינוק? על כך שואלת המשנה: "וכמה היא מניקתו?" - כלומר, לא כמה זמן עליה להניק כדי לקיים את התנאי, אלא בתוך איזה טווח זמן עליה לעשות זאת אפילו יום אחד:
שתי שנים - בתוך עשרים וארבעה החודשים הראשונים.
רבי יהודה אומר: שמונה עשר חודש - חולק על העיתוי, וסובר שהדבר צריך להיעשות בתוך שמונה עשר החודשים הראשונים.
מת הבן או מת האב:
ממשיכה המשנה ואומרת, שבנסיבות אלו - כאשר מת הבן או מת האב ואין הם קיימים כדי שתשרת אותם או תניק - הרי זה גט. הטעם: כוונתו לא הייתה לצערה, אלא להפיק תועלת, ותועלת זו אינה נצרכת עוד משאינם בחיים.
בהבנת דין זה נחלקו המפרשים:
יש המבינים כי מדובר במצב שבו קיימה את התנאי בפועל, ורק לאחר מכן מתו.
אחרים סוברים כי אף אם לא קיימה את התנאי כלל, הגט כשר, שכן אין עוד צורך בקיום התנאי ואין בפעולה זו תועלת לאיש.
הסיפא - תנאי שנקבע בו זמן:
אמר לה: "הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים", או "על מנת שתניקי את בני שתי שנים" - כאן קבע הבעל מסגרת זמן מפורשת. בתרחיש זה, אם מת הבן או שמת האב, או שאמר האב שאין ברצונו שתשמשנו (ואין הדבר נובע מטענה כלשהי כלפיה, אלא מחוסר עניין בלבד) - אין זה גט. שכן משתלה את התנאי בשתי שנים, חייב התנאי להתקיים במלואו, ובהיעדר קיומו אין הגט חל.
דעת רבן שמעון בן גמליאל:
רבן שמעון בן גמליאל חולק וסובר כי בכל המקרים הללו - מת האב, מת הבן, או שאין האב רוצה שתשמשנו - הרי זה גט. וכשם שנתבאר ברישא: מאחר שאינם קיימים, אין הבעל מקפיד על קיום התנאי.
וכלל אמר: "כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט" - כל עיכוב המונע ממנה את האפשרות לקיים את התנאי ואינו נובע ממנה וממעשיה, אין הוא פוגם בגט. שהרי אין לה חלק במיתת האב, במיתת הבן, או בכך שאין האב חפץ בשירותה, ומאחר שלא היא גרמה לכך, שוב אין התנאי צריך להתקיים, והגט כשר אף שלא נתקיים התנאי.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי תנאי שלא נקבע בו זמן די בקיומו יום אחד, ובהנקה - בתוך שתי שנים (ולרבי יהודה בתוך שמונה עשר חודש). כשנתבטל התנאי מאליו במיתת האב או הבן, הגט כשר; ואילו כשקבע הבעל שתי שנים, נחלקו תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל, כאשר רבן שמעון בן גמליאל מכשיר על יסוד הכלל שכל עיכוב שאינו נובע ממנה אינו פוסל את הגט.