פרק ח', משנה ו'. במשנה הקודמת למדנו כי אישה שנישאה על סמך גט פסול, נקנסת בעונשים חמורים: היא יוצאת משני הבעלים, הוולד ממזר משניהם, והיא מפסידה שורה של זכויות ממוניות. משנתנו והמשנה הבאה מביאות דוגמאות נוספות שבהן קונסים באותו אופן.
רקע: פטור צרת ערווה מן הייבום:
משנתנו מבוססת על המשנה הראשונה שבמסכת יבמות. שם למדנו כי כאשר אדם מת ללא בנים, אשתו נופלת לפני היבם לייבום. אם האלמנה הייתה ערווה על היבם (כגון שהייתה חמותו), היא פטורה מן הייבום, שהרי אין היא יכולה לעבור על איסור ערווה כדי לקיים את מצוות הייבום. המשנה מחדשת שלא רק הערווה עצמה פטורה, אלא אף צרתה - כלומר, אם היו למת שתי נשים, אף האישה השנייה פטורה מן הייבום, לפחות לשיטת בית הלל.
המקרה שבמשנתנו:
למת היו שתי נשים, ואחת מהן הייתה ערווה על היבם. מכוח כך הייתה גם צרתה פטורה מן הייבום, ועל בסיס פטור זה הלכה הצרה ונישאה לאדם אחר. לאחר מכן התברר שאותה ערווה הייתה איילונית - אישה שאינה מסוגלת ללדת. איילונית אינה בתורת ייבום כלל, ומשלא חלה עליה מצוות ייבום מלכתחילה, אין היא פוטרת את צרתה. נמצא שהצרה הייתה חייבת בייבום, ונישאה לאדם זר שלא כדין.
ובלשון המשנה: "כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות" - כל אותן עריות שאמרו חכמים כי צרותיהן מותרות להינשא לכל אדם ואינן זקוקות ליבם. "הלכו הצרות הללו ונישאו" - על סמך אותו פטור. "ונמצאו אלו איילוניות" - והתברר שהערווה הייתה איילונית, שאינה בפרשת ייבום כלל. "תצא מזה ומזה" - הצרה יוצאת משני הבעלים, מזה שנישאה לו ומן היבם, "וכל הדרכים האלו בה" - וכל העונשים והקנסות שנמנו במשנה הקודמת חלים אף עליה.
(ראוי לציין כי יש המבארים שפטורה של האיילונית נובע מכך שנישואיה היו מקח טעות, שהרי הבעל לא ידע שאינה ראויה לילדים, ואין כאן נישואין כלל. נחלקו בדבר. מכל מקום, לכל השיטות התברר למפרע שהפטור שעליו סמכה הצרה בטל, ונמצאת נשואה באיסור.)
שיטת רבי עקיבא:
הגמרא מבארת כי משנה זו הולכת בשיטת רבי עקיבא בדין ממזר. השאלה היא מאילו נישואין אסורים נוצר ממזר:
להלכה, שלא כרבי עקיבא: ממזר נוצר רק מנישואין שאין הקידושין תופסים בהם, כגון אישה שהיא ערווה, שאין אדם יכול להיות נשוי לה כלל.
לדעת רבי עקיבא: אף חייבי לאווין - איסור לאו רגיל שבתורה - מולידים ממזר. כך במקרה שלפנינו: יבמה הזקוקה לייבום אסורה להינשא לכל אדם מלבד היבם, והוא איסור "יבמה לשוק", שאינו איסור ערווה אלא איסור לאו בלבד, ואף על פי כן הוולד ממזר.
מכאן שרק לשיטת רבי עקיבא נישואי הצרה חמורים די הצורך כדי להחיל עליה את כל הקנסות הללו. אך לדעת החולקים עליו, אין בכך חומרה מספקת, ולא היינו מחילים על הצרה שנישאה שלא כדין את כל אותם עונשים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי צרת ערווה שנישאה על סמך פטור הייבום, והתברר שהערווה הייתה איילונית שאינה בתורת ייבום כלל - נמצאת נשואה באיסור "יבמה לשוק", ויוצאת משני הבעלים על כל הקנסות הכרוכים בכך. עוד למדנו כי דין זה נאמר כשיטת רבי עקיבא, הסובר שאף חייבי לאווין מולידים ממזר.
במשנה הבאה נעסוק בדוגמה נוספת שבה קונסים באותו אופן.