גיטין פרק ח' משנה ה': גיטין פסולים

גיטין כתובה ייבום וחליצה עגונה ועדות אישה קידושין

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

גיטין, פרק ח', משנה ה'. חז"ל תיקנו שיהיה זמן - כלומר תאריך - כתוב בתוך הגט, ועוד תיקנו שהתאריך ייכתב לפי שנות המלך או השליט השולט באזור שבו נכתב הגט, וזאת כדי לשמור על יחסים תקינים עם השלטון. תקנה זו נאמרה בגיטין. מעתה, השאלה שבה עוסקת משנתנו היא מה דינו של גט שנכתב לפי תאריכה של מלכות אחרת, שאינה השלטון שבמקום כתיבת הגט.

לשון המשנה וביאורה:

"כתב לשום מלכות שאינה הוגנת" - כתב את הגט לשם מלכות שאינה הוגנת, שאינה מתאימה. הגמרא מבארת כי זו רמיזה מוסווית למלכות רומי, והיא נקראת 'מלכות שאינה הוגנת' משום שלא הייתה לה שפה משלה ולא כתב מקורי משלה, אלא שאולים היו בידה, ומשום כך נוקטים כלפיה לשון שלילית זו. הבעיה האמיתית היא שכותב הגט אינו נמצא ברומא כלל, אלא במדינה אחרת.

וכן בשאר המקרים שמונה המשנה, שבכולם ננקב תאריך שאינו לפי השלטון המקומי:

"לשום מלכות מדי" - מנה לפי מלכות מדי, ואינו נמצא שם.
"לשום מלכות יון" - מנה לפי מלכות יוון, ואינו נמצא שם.
"לבנין הבית" - מנה לפי שנות בניין בית המקדש.
"לחורבן הבית" - מנה לפי שנות חורבן בית המקדש.

אף שמניינים אלו מניינים הם, כיוון שאין הם לפי השלטון המקומי, אין זו הדרך הנכונה לכתוב את הגט.

"היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח" - היה נמצא במזרח וכתב בגט שהוא נמצא במערב, או שהיה במערב וכתב שהוא במזרח: כתב את המיקום שאינו נכון.

תוצאות הנישואין על סמך גט פסול:

אם נעשה אחד מן הדברים הללו שלא כדין, ועל סמך גט זה התגרשה האישה ונישאה לאיש אחר, נמצא שנישאה כשבידה גט שאינו תקף. תוצאות הדבר הן שורה שלמה של קנסות:

"תצא מזה ומזה" - עליה להתגרש משני הבעלים: מן הבעל הראשון, שאליו היא נשואה באמת, ומן הבעל השני, שלא היה לה להינשא לו. וזאת משום שכל אישה שזינתה נאסרת בדרך כלל גם על בעלה וגם על האיש שעמו נאפה. ואף שכאן עשתה זאת בשוגג ובלא כוונה, ואפשר שמן הדין לא הייתה נאסרת, קונסים אותה.
"וצריכה גט מזה ומזה" - צריכה גט משניהם, שכן הבריות לא יבינו שלא הייתה נשואה כדין לבעל השני.
"ואין לה כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות" - אין לה תביעות ממון:
- כתובה - אינה גובה את כתובתה.
- פירות - אינה מקבלת את פירות נכסי המלוג שלה, שהבעל היה רשאי לאכול, ואין הוא צריך לשלם לה עליהם, אף על פי שלכל הפחות לא היו אלו הנישואין הנכונים.
- מזונות - אף אם לוותה כסף למחייתה קודם שנישאה לבעל השני, אין הבעל הראשון צריך לשלם זאת.
- בלאות - אם בלה הבעל את נכסי המלוג שהיו לה, אינו צריך לשלם עליהם.
"לא על זה ולא על זה" - כל הפריטים הללו אינם עומדים לה כתביעה כנגד אף אחד משני הבעלים.
"נטלה מזה ומזה - תחזיר" - ולא זו בלבד, אלא אם נטלה מאחד הבעלים כתובה או פירות או כל אחד משאר הפריטים הללו, עליה להחזיר.
"והולד ממזר מזה ומזה" - כל ילד שנולד לה מאחד הבעלים נחשב ממזר. מן הבעל השני הדבר פשוט, שהרי אינה יכולה להיות נשואה לו; ואף מן הבעל הראשון נחשב הוולד ממזר מדרבנן.
"ולא זה ולא זה מיטמא לה" - אין אחד מן הבעלים מיטמא לה אם מתה.
נחלקו המפרשים כיצד להבין דין זה, שהרי אי אפשר ששניהם יהיו כהנים: הבעל השני לא היה יכול לשאתה לאחר הגירושין, מפני שהיא גרושה. אפשר, אפוא, שנשאה שלא כדין; ויש הרוצים לומר שהשני אינו כהן אלא נזיר; ולחלופין ייתכן שאין מדובר כלל בכהן אלא בישראל, ואין הם מחויבים להיטמא לה.
"ולא זה ולא זה זכאין במציאתה" - אין לאף אחד משני הבעלים זכות ורשות בחפצים שהיא מוצאת, שבדרך כלל זוכה בהם הבעל. וכן "לא במעשה ידיה" - בעבודה שהיא עושה, "ולא בהפרת נדריה" - אין להם רשות לבטל את נדריה ואת שבועותיה.
"היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה" - פסולה מלהינשא לכהן, מפני שהיו לה יחסי אישות אסורים. "בת לוי - מן המעשר" - אינה אוכלת מעשר, וזה קנס בעלמא. "בת כהן - מן התרומה" - אינה אוכלת תרומה, אף זה מחמת קנס.
"ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין כתובתה" - תקנת הכתובה בטלה כאן. יש תנאי בכתובה, שבניה של אם מסוימת יורשים את כתובת אמם ואינם חולקים אותה בשווה, ובלבד שיש חלק אחר בעיזבון שאותו יחלקו על פי הלכות ירושה - כך שאם היה האב נשוי לשתי נשים, כל אחד מן הבנים מקבל את כתובת אמו. הלכה זו אינה קיימת בנישואין אסורים אלו.
"ואם מתו - אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין" - אם מתו הבעלים, אחיו של כל אחד מהם חולץ לה, ואין הם מייבמים אותה.

"שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה":

מקרה נוסף של טעות בגט: שינה את שמו או את שמה וכתבם בטעות, או שנקב בטעות בשם עירו או בשם עירה - "תצא מזה ומזה", ושוב חלים כל הכללים שמנינו, ועליה להתגרש משניהם. "וכל הדרכים האלו בה" - כל הכללים הללו חלים באופן שווה על אישה שבידה גט שיש בו טעות בשמות הערים או בשמות הפרטיים.

לסיכום: במשנה זו למדנו שגט שנכתב לפי מלכות שאינה השלטון המקומי - מלכות שאינה הוגנת, מדי או יוון - או לפי מניין בניין הבית וחורבנו, וכן גט שנכתב בו מקום שאינו נכון או שם שאינו נכון של בני הזוג או של עריהם, פסול. ואם על סמך גט זה נישאה האישה לאחר, מנתה המשנה שורה ארוכה של קנסות: יציאה משני הבעלים וגט משניהם, שלילת כתובה, פירות, מזונות ובלאות, החזרת מה שנטלה, פסול הוולד, ביטול זכויות הבעל וזכויותיה שלה, ביטול ירושת הכתובה, וחליצה במקום ייבום.

המאמר המקורי

אות גיטין ח:ה

כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת שְׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי, לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן, לְבִנְיַן הַבַּיִת, לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, הָיָה בַמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה, וְאֵין לָהּ לֹא כְתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל, נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה. בַּת לֵוִי, מִן הַמַּעֲשֵׂר. בַּת כֹּהֵן, מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָהּ: If he wrote the date on the bill of divorce using a calendrical system that counts years in the name of a kingdom that is not legitimate, or he wrote the date in the name of the kingdom of Media, or in the name of the Greek Empire, after it ceased to exist, or he wrote the date counting to the building of the Temple, or counting to the destruction of the Temple, in all these case, the bill of divorce is not valid. In the time of the mishna, the local government was particular that documents be dated with the official government date. Therefore, the Sages instituted that this must be done in bills of divorce as well. If one deviates from this practice, the rabbinic dictates of bills of divorce have been violated, and the bill of divorce is invalid. If he was in the east and he wrote the location in the bill of divorce as in the west, or if he was in the west and he wrote the location in the bill of divorce as in the east, the bill of divorce is not valid. If he divorced her with this bill of divorce and she remarried, she must leave both this first husband and that second husband, and she needs a bill of divorce from this husband and that husband. And she does not receive payment of her marriage contract, and not the profits from her properties that her husband consumed, and she does not have a claim to receive sustenance, and she does not have a claim to worn clothes that belonged to her, but which her husband used. She cannot demand these items, not of this husband and not of that husband. If she took any of these items from this husband or from that husband, she must return what was taken. And the child that was born from this husband or from that husband that was conceived after she married the second husband is a son born from an adulterous relationship [mamzer]. And neither this husband nor that husband, if they are priests, is permitted to become ritually impure by her when she dies, which a husband may ordinarily do for his wife. And neither this husband nor that husband have the rights to objects she finds, or to her earnings, or to the annulment of her vows. If she was an Israelite woman, then through these two marriages she becomes disqualified from marrying into the priesthood, due to the prohibition against a priest marrying a zona. If she was the daughter of a Levite, through these two marriages she becomes prohibited from partaking of the tithe that is given to Levites. If she was the daughter of a priest, she becomes prohibited from partaking of teruma, even after she returns to the house of her father the priest. And the heirs of this husband and the heirs of that husband do not inherit the rights to collect payment of her marriage contract if she dies. And if the husbands die, the brother of this first husband and the brother of that second husband perform ḥalitza, since she was betrothed to the second one as well, and they do not consummate the levirate marriage. The mishna proceeds to teach an additional halakha concerning a bill of divorce written not in accordance with its halakhot: If he changed his name, i.e., he wrote a different name in the bill of divorce, or he changed her name, or if he changed the name of his city or the name of her city, and she remarried on the basis of this bill of divorce, then she must leave both this first husband and that second husband. And all of those above-mentioned ways of penalizing a woman who remarried based on the bills of divorce detailed in the earlier clause of the mishna apply to her in this case as well.