גיטין, פרק חמישי, משנה ו'. משנה זו עוסקת בהלכות סיקריקון. 'סיקריקון' הוא כינויים של גזלני קרקעות נכרים, שהיו גוזלים אדמות של יהודים ומוכרים אותן לאחר מכן, לעיתים אף ליהודים אחרים. המשנה מלמדת אותנו שלושה שלבים שונים בהלכה, כיצד על הקונה קרקע מן הסיקריקון לנהוג בה, ונעמוד על שלושתם.
מהו סיקריקון:
המונח 'סיקריקון' משמש הן לגזלן הקרקע עצמו והן לשם ההלכות שבהן אנו לומדים כיצד להתמודד עמו. הלכות אלו לא נהגו ממש בתחילתה של אותה תקופה, בשעה שנגזלו הקרקעות, וטעם הדבר: ההלכה היא שכאשר גזלן נוטל קרקע באיום מוות - שאומר לבעליה כי יהרגנו אלא אם ימסור לו את שדהו - המכירה מכירה תקפה. אנו אומרים שאדם בנסיבות אלו מקנה את קרקעו לחלוטין כדי להציל את חייו. לפיכך, אף שמדובר במצב אומלל, מי שרוכש את הקרקע מן הסיקריקון - רכישתו תקפה.
לכך פותחת המשנה ואומרת: "לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה" - הלכות סיקריקון, שבהן נדון להלן, לא נהגו ביהודה בתקופה שבה היו הורגים אנשים במהלך המלחמה, והכוונה למלחמות רומי בסוף ימי בית המקדש השני. אך "מהרוגי המלחמה ואילך - יש בה סיקריקון" - משפסקו להרוג, והאיומים נעשו בדרכים אחרות שאינן איום מוות, נכנסו הלכות סיקריקון לתוקפן. מכאן ואילך מתארת המשנה את שלביה השונים של הלכה זו.
סדר הקנייה - מן הסיקריקון או מן הבעלים:
"לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל" - יהודי שקנה שדה מן הסיקריקון שגזלה, ולאחר מכן הלך וקנה אותה גם מבעל הבית, מן הבעלים המקוריים שממנו נגזלה, שהרי היא שייכת לו באמת ולא הייתה כאן מכירה תקפה - המקח השני בטל ומבוטל. הטעם: אנו סבורים שהבעלים המוכר לו עושה זאת עדיין מתוך פחד מן הסיקריקון, ואין רצונו האמיתי למכור. אין הוא אלא אומר בלבו: אמכור לו עתה, ואביאנו לדין תורה מאוחר יותר ואשיב לעצמי את אדמתי.
"מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון - מקחו קיים" - אם קנה תחילה מבעל הבית ורק אחר כך פנה אל הסיקריקון וקנה גם ממנו, המכירה תקפה. שכן בשעה שמכר לו בעל הבית לא היה נתון באונס לתמוך ברכישה מן הסיקריקון או להסכים לה, ואף לא ידע בהכרח שהסיקריקון מעוניין למכור לאותו יהודי. רק כאשר הקנייה מן הבעלים באה לאחר הקנייה מן הסיקריקון היא בטלה ומבוטלת.
הלכה מקבילה - קרקע המשועבדת לכתובה:
המשנה שונה הלכה דומה בסדרה, אף שאין בה עניין של אונס כלל: שדה שייעד הבעל לתשלום כתובת אשתו, ולאישה יש תביעה ושעבוד עליו.
"לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל" - הקונה קנה את הקרקע מן הבעל, שהיא שלו, ולאחר מכן פנה אל האישה ואמר לה: יודע אני שהשדה שקניתי מבעלך מיועד לכתובתך, וברצוני לקנותו גם ממך כדי שיהיו בידי אף זכויותייך בו. אין זו מכירה תקפה, שכן האישה יכולה לומר: "נחת רוח עשיתי לבעלי" - הוא רצה למכור לך, ולכן הסכמתי, אך באמת לא רציתי בכך.
"מן האשה וחזר ולקח מן האיש - מקחו קיים" - אם קנה תחילה מן האישה ורק אחר כך מן הבעל, הקנייה תקפה, שהרי האישה לא עשתה זאת כדי לאשר את מכירת בעלה, שכן מכירת הבעל עדיין לא התרחשה. וזהו הדמיון למקרה הסיקריקון.
התקנה המאוחרת - רביע לבעלים:
כל האמור בעניין הסיקריקון, שרק בסדר זה מועילה הקנייה - שיקנה תחילה מבעל הבית ואחר כך מן הסיקריקון, ובלעדי זה אינה תקפה - זו הייתה התקנה המקורית. אולם בית דין מאוחר יותר קבעו שהקונה מן הסיקריקון מחזיק בקרקע, ואין הוא נזקק לקנותה מבעל הבית.
ואולם, מאחר שהסיקריקון קיבל את הקרקע בחינם, שהרי גנב ושודד הוא, דרכו למכרה ליהודי במחיר זול מערך השוק. ההנחה היא שהקונה חסך לפחות רבע מן המחיר, ומאחר שירד המחיר ברבע, אומרים אנו שהקונה מן הסיקריקון חייב לתת לבעלים המקוריים רבע מן הערך - את הכסף שחסך.
הגמרא מבארת שמדובר ברבע מן הקרקע, שהוא שליש מן הכסף. למשל, הקונה שדה מן הסיקריקון בשלוש מאות זוז, ושוויו האמיתי ארבע מאות - נותן לבעלים מאה זוז, שהם רבע מן השווי האמיתי. ואם רצה הבעלים המקורי, יכול לומר: אין אני חפץ במזומן, תן לי רבע מן השדה עצמו. זו כוונת הדברים שרבע בקרקע הוא שליש בכסף.
ומתי אמורים דברים אלו, שדי בנתינת הכסף? כאשר אין לבעלים אמצעים לקנות את הקרקע מן האדם שקנאה. אך אם יש בידם היכולת לקנותה, בין מן הקונה ובין אף מן הסיקריקון עצמו - הם קודמים, ובידם זכות הקנייה הראשונה. רק כשאין בידם הכספים, הקונה מחזיק בקרקע, ועליו לפצות את הבעלים על ההנחה שקיבל.
לבסוף אומרת המשנה שרבי כינס בית דין ונמנו וגמרו: אם שהה השדה ביד הסיקריקון שנים עשר חודש ולא רכשו הבעלים המקוריים בחזרה - כל הקודם וזוכה בו זכה, ואין צורך להמתין לבעלים. ואף על פי כן, עדיין עליו לתת אותו רביע, אותו שליש מן הכספים, לבעלים, מפני שזו הייתה ההנחה שקיבל.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שלושת שלביהן של הלכות סיקריקון: תחילה, שקרקע שנלקחה באיום מוות מכירתה קיימת ואין בה דין סיקריקון כלל; לאחר מכן, משנכנסו ההלכות לתוקפן, שרק הקונה תחילה מבעל הבית ואחריו מן הסיקריקון מקחו קיים, וכן בהלכה המקבילה של קרקע המשועבדת לכתובה; ולבסוף, תקנת בית הדין המאוחר שהקונה מחזיק בקרקע ונותן לבעלים רביע, ותקנת בית דינו של רבי שלאחר שנים עשר חודש כל הקודם זכה, ובלבד שייתן את אותו רביע לבעלים.