גיטין, פרק ה', משנה ה'. משנה זו מובאת גם במסכת עדויות, לפי שיש בה עדות על כמה עניינים שונים; אלא ששני העניינים האחרונים שבה עוסקים בדברים שנתקנו מפני תיקון העולם, ומשום כך מקומם כאן בפרקנו.
"אלו העדויות שהעיד רבי יוחנן בן גודגדא":
"על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט" - חרשת שהשיאה אביה, קידושיה קידושי תורה, ואף על פי כן יוצאת היא בגט. הטעם: גירושין מן התורה חלים באישה אף בעל כורחה, ולפיכך אין הם מצריכים את דעתה ואת יכולתה השכלית, וחרשת בדרך כלל נחשבת כמי שאין בה דעת. אף שקידושיה מן התורה, גירושיה תקפים, והגט ניתן לידה בלא התערבות אביה.
"על קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שאוכלת בתרומה" - המדובר אף בקטנה שאין אביה בחיים, והשיאוה אמה או אחיה, כך שנישואיה וקידושיה אינם אלא מדרבנן. אף בנסיבות אלו אוכלת היא בתרומה, כלומר בתרומה דרבנן, ואין גוזרים ואין חוששים שמא תבוא לאכול בתרומה של תורה.
"ואם מתה בעלה יורשה" - באותה קטנה ובאותם קידושי דרבנן: אם מתה, בעלה יורש אותה. אף שמן התורה אחרים הם היורשים אותה, חכמים בכוח 'הפקר בית דין הפקר' עשו את קידושי הדרבנן כקידושין גמורים לעניין ירושה.
"ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו":
קורה גדולה שנגזלה ונבנתה בתוך מבנה גדול, בתוך בירה. מן הדין חייב הגזלן להשיב את החפץ הגזול עצמו, אך מאחר שכבר בנאו לתוך המבנה, ועתה הוא מבקש לשוב בתשובה, יקשה עליו עד מאוד לפרק את הבניין כולו כדי להשיב את הקורה. לפיכך תיקנו חכמים, מפני תקנת השבים, שהנגזל יטול את דמי הקורה במקומה, אף שמעיקר הדין ראוי היה שתוחזר לו הקורה עצמה.
"ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת":
בהמת חטאת שנגנבה, ואין הדבר ידוע ברבים, כך שאין הכהנים מודעים לכך שגזולה היא - הרי היא מכפרת ותקפה כקרבן. אין רואים אותה כחולין בעזרה, כאילו הובאה בבית המקדש בהמה שאינה מקודשת, שהקרבתה בטלה ואכילתה אסורה.
תקנה זו נקבעה מפני תיקון המזבח, אף שמצד הדין עצמו לא היה ראוי שתועיל. שכן אילו היו הכהנים נדרשים לברר את מקורם של הקרבנות, היו חוששים שמא באו ממקורות שאינם אמינים ושמא בהמה גזולה היא, ומתוך כך היו נמנעים מלהקריב את הקרבנות ומלאוכלם. כדי להבטיח שיהיו כהנים המוכנים לעבוד את עבודת בית המקדש ולהקריב על גבי המזבח, תיקנו חכמים - מכוח סמכותם בענייני ממון ומכוח 'הפקר בית דין הפקר' - שהקרבן יהיה קנוי לגזלן בנסיבות אלו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את עדויותיו של רבי יוחנן בן גודגדא: חרשת שהשיאה אביה יוצאה בגט, לפי שאין הגירושין תלויים בדעתה; קטנה בת ישראל שנישאה לכהן מדרבנן אוכלת בתרומה דרבנן, ובעלה יורשה מכוח 'הפקר בית דין הפקר'; מריש גזול שנבנה בבירה - נוטל הנגזל את דמיו מפני תקנת השבים; וחטאת גזולה שלא נודעה לרבים מכפרת, מפני תיקון המזבח.