משנה ה' בפרק ד' במסכת גיטין היא אחת מן המשניות העוסקות בתקנות שנתקנו מפני תיקון העולם. עניינה של משנה זו הוא "מי שחציו עבד וחציו בן חורין" - אדם שמחציתו משוחררת ומחציתו עדיין משועבדת.
כיצד נוצר מצב כזה? עבד הנמצא בבעלותם של שני שותפים, ואחד מן השותפים משחרר את חלקו: חמישים אחוז ממנו יצא לחירות, וחמישים האחוזים הנותרים עדיין משועבדים. השאלה היא כיצד מתמודדים עם מצב זה.
שיטת בית הלל:
המשנה אומרת: "עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל". כלומר, הוא מחלק את זמנו: יום אחד עובד עבור רבו הנותר, ולמחרת עובד עבור עצמו.
טענת בית שמאי:
"אמרו להם בית שמאי: תיקנתם את רבו ואותו לא תיקנתם" - בחלוקת הזמן סידרתם את ענייניו של הרב השותף בבעלות, שהרי אדם זה הוא בעל עצמו מחצית מן הזמן ורבו בעליו מחצית מן הזמן. אולם אותו עצמו לא סידרתם, והבעיה עומדת בעינה בכל הנוגע לנישואין:
"לישא שפחה - אי אפשר, שכבר חציו בן חורין" - אינו יכול לשאת שפחה כנענית, אישה שאינה יהודייה המשועבדת ליהודי, שהרי חציו בן חורין ובן חורין אסור לו לשאת שפחה.
"בת חורין - אי אפשר, שכבר חציו עבד" - אף אישה ישראלית רגילה בת חורין אינו יכול לשאת, שהרי חציו עבד, ואישה יהודייה רגילה אינה מותרת להינשא לעבד.
"ייבטל" - שמא תאמר שיישאר ללא נישואין וללא הולדת ילדים? על כך משיבה המשנה: "ולא נברא העולם אלא לפריה ורביה" - תכלית בריאת העולם היא פרייה ורבייה, "שנאמר: לא תוהו בָּרָא לשבת יְצָרָהּ" - לא ברא הקדוש ברוך הוא את העולם להיות ריק, אלא יצרו כדי ליישבו.
הפתרון מפני תיקון העולם:
"אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו" - מפני תיקון העולם ולתועלת החברה כופים על רבו הנותר לשחררו, והעבד, תמורת חירותו, כותב שטר חוב על מחצית ערכו, אותה מחצית שנותרה לרב, ובסופו של דבר ישלם לו את הכסף.
"וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי" - בית הלל, שאמרו בתחילה שכל שיש לעשות הוא לחלק את זמן עבודתו, חזרו בהם והורו כבית שמאי: יש לשחררו כדי שיוכל לשאת בת ישראל, שכן כל עוד הוא חצי עבד אין הוא יכול לשאת אישה כלל.
לסיכום: במשנה זו למדנו על מי שחציו עבד וחציו בן חורין - מצב הנוצר כאשר אחד משני שותפים בבעלות על עבד משחרר את חלקו. בית הלל סברו תחילה שדי בחלוקת זמן העבודה, ובית שמאי הוכיחו שבכך תוקן הרב ולא תוקן הוא עצמו, שהרי נמנע ממנו לשאת אישה - לא שפחה ולא בת חורין - וביטול פרייה ורבייה עומד כנגד תכלית בריאת העולם. לפיכך, מפני תיקון העולם, כופים את רבו לשחררו והעבד כותב שטר על חצי דמיו, ובית הלל חזרו בהם והורו כדברי בית שמאי.