גיטין, פרק ח', משנה ד'. משנה זו דנה במושג 'גט ישן', ומיד נעמוד על פירושו.
"בית שמאי אומרים: פוטר אדם את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין" - לדעת בית שמאי רשאי אדם לגרש את אשתו באמצעות גט ישן, ואילו בית הלל אוסרים לעשות כן.
ואיזהו גט ישן:
המשנה עצמה מגדירה: "כל שנתייחד עמה אחרי שכתבו לה" - כלומר, שהבעל כתב את הגט ולא מסרו לה, והם המשיכו לחיות כאיש ואשתו. די בכך שהתייחדו זה עם זה פעם אחת לאחר כתיבת הגט, כדי שייחשב הגט 'גט ישן'.
טעם האיסור:
החשש הוא שמא ייוולד ילד כתוצאה מאותה התייחדות, והבריות יאמרו שנולד לאחר הגירושין, מחוץ לנישואין. אמנם מי שנולד מחוץ לנישואין כשר לבוא בקהל ולהינשא, אך עדיין דבק בכך פגם ושליליות, ואין רצוננו שיוטל רבב זה כאשר אינו נכון כלל: הרי היא לא התגרשה בפועל באותה שעה, והילד לא נולד מחוץ לנישואין. משום כך אמרו בית הלל שאין אדם מגרש בגט ישן.
בדיעבד - מחלוקת הראשונים:
הרמב"ם: בדיעבד, אם כבר גירש בגט ישן, הגירושין תקפים, ורשאית להינשא לכתחילה על סמך אותם גירושין.
רש"י: אין להתירה להינשא על סמך גט זה, אלא במקרה שהבעל נסע לחוץ לארץ ואינו זמין לכתוב לה גט אחר; אך בלאו הכי יש לכתוב גט נוסף.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בגט ישן - גט שנכתב, ולאחר כתיבתו נתייחד הבעל עם אשתו. בית הלל אוסרים לגרש בו, מחשש ללעז על ילד שייוולד מאותה התייחדות כאילו נולד לאחר הגירושין. ובדיעבד נחלקו הראשונים: לדעת הרמב"ם הגירושין תקפים והיא מותרת להינשא, ואילו לדעת רש"י אין להסתמך על כך אלא כשאין אפשרות לכתוב גט אחר.