גיטין פרק ג', משנה ה'. משנה זו עוסקת בשליח המביא גט ונבצר ממנו להשלים את שליחותו, ובשאלה אימתי רשאי הוא למנות שליח אחר תחתיו.
לשון המשנה:
"המביא גט בארץ ישראל וחלה - הרי זה משלחו ביד אחר" - שליח שקיבל על עצמו להביא גט בארץ ישראל, שאין צורך שיאמר בה "בפני נכתב ובפני נחתם", וחלה ואין ביכולתו להמשיך במסעו למסירת הגט - רשאי לשלוח את הגט ביד שליח אחר.
"ואם אמר לו: טול לי הימנה חפץ פלוני - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיפקד ממונו ביד אחר" - הבעל הורה לשליח שעם מסירת הגט יטול מן האישה חפץ מסוים, ובכהאי גוונא לא ימסור את השליחות לאדם אחר.
טעם הדין בחלקה הראשון של המשנה: כל עוד השליח בריא, חוששים שמא אין דעתו של הבעל נוחה מכך שהגט יימסר ביד אחר. אך משחלה, יש להניח שבנסיבות אלו אין הבעל מקפיד, שכן רצונו שהשליחות תתבצע, ומאחר שהשליח חלה מובן שעליו למנות אחר תחתיו.
ואילו בחלקה השני: אף שביחס לגט עצמו יש לבעל עניין שהשליחות תושלם, ובפרט כשהשליח חלה, הרי משעה שחלק מן השליחות הוא השבת חפץ מסוים, ייתכן שאין רצונו שפיקדונו - החפץ שלו המופקד ביד גרושתו - יעבור לידיו של אדם אחר. הבעל חפץ אמנם בביצוע הגט, אך אין הוא חפץ בהכרח שיתר חלקי העסקה יימסרו ביד זר, ולפיכך לא ישלחנו ביד אחר.
חילוקה של הגמרא - הכל תלוי בסדר ההוראות:
הגמרא מבארת שיש בהלכה זו מרכיבים שונים, והדבר תלוי בסדר שבו הורה הבעל לשליח לתת את הגט וליטול את החפץ. אם הקדים את נתינת הגט לנטילת החפץ, אין הוא מקפיד כל כך על קבלת חפצו; ואילו אם הקדים את נטילת החפץ לנתינת הגט, ניכר שהוא מקפיד יותר.
אמר לו: "תן לה את הגט ואחר כך טול ממנה את החפץ" - לכתחילה לא ישלחנו ביד אחר. אך אם שלח, כשר הגט בכל אופן, בין שהשליח השני נתן תחילה את הגט ובין שנטל תחילה את החפץ, שהרי מסדר דבריו של הבעל מוכח שאינו מקפיד כל כך.
אמר לו: "טול את החפץ ואחר כך תן לה את הגט" - כאן מקפיד הבעל על הסדר. לפיכך אם נתן השליח את הגט תחילה, שלא כסדר שנצטווה, אין זה גט - ואפילו כשהשליח הראשון עצמו עשה כן. וכל שכן כששלח את השליחות ביד אחר, והלה נתן את הגט תחילה ורק לאחר מכן נטל את החפץ, שאין השליחות מועילה.
שלח ביד אחר, והשליח השני עשה כסדר הנכון - נטל את החפץ תחילה ואחר כך נתן את הגט: הגט כשר, שהרי בסופו של דבר נתקיים רצונו של הבעל. ואף על פי כן, לכתחילה נאמר בזה הכלל "לא כל הימנו" - אין למסור את השליחות לשליח שני, שמא לא ימסור לו את ההוראות כראוי ויאמר לו את הסדר ההפוך, וסדר זה חשוב לבעל שאמר במפורש "טול את החפץ ואחר כך תן לה את הגט". אך בדיעבד, אם עשה השליח השני כרצון הבעל, כשר הגט אף שהוא שליח שני.
לסיכום: שליח המביא גט בארץ ישראל שחלה - רשאי למנותו ביד אחר, שכן רצון הבעל שתתבצע השליחות. אך אם הטיל עליו הבעל גם ליטול מן האישה חפץ, לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיופקד ממונו ביד זר. הגמרא חילקה בין הקדים נתינת גט לנטילת החפץ, שאז אינו מקפיד ובדיעבד כשר בכל סדר, לבין הקדים נטילת החפץ לנתינת הגט, שאז מקפיד על הסדר ואין הגט חל בשינויו - ומכל מקום, אם עשה השליח השני כהוראת הבעל, כשר בדיעבד.