המשנה שלפנינו עוסקת בשאלה עד מתי רשאית אשת כהן לאכול בתרומה, בשעה שהיא ממנה שליח לענייני גיטה. שלושה אופנים נשנו כאן, וכל אחד מהם קובע רגע אחר שבו פוקעים הנישואין.
"הבא לי גיטי" - אוכלת עד שיגיע הגט לידה:
האישה האומרת לשליח "הבא לי גיטי" עשתה אותו שליח הולכה. אשת כהן במקרה זה ממשיכה לאכול בתרומה עד שיגיע הגט לידה בפועל, שכן היא נחשבת נשואה גמורה עד אותו רגע. יסוד הדבר בכלל שנתבאר בסוף המשנה הקודמת: לשון שליח אינה יד - אין השליח נחשב כידה של האישה, ואין הגט חל אלא בהגיעו לידה ממש.
"התקבל לי גיטי" - אסורה לאכול מיד:
אם אמרה לשליח "התקבל לי גיטי", הרי הוא שליח קבלה, ומשעה שהגיע הגט לידי השליח היא מגורשת. לפיכך נאסרה באכילת תרומה מיד, שמא כבר בצאתו מן הפתח קיבל את הגט, ונמצאת מגורשת באותה שעה.
"התקבל לי גיטי במקום פלוני":
לשון המשנה היא "אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום". לכאורה משמע שעל השליח לקבל את הגט באותו מקום שנקבה בו, אולם הגמרא מבארת שאין זו כוונת המשנה. כוונתה היא, שאף אם קיבל השליח את הגט במקום אחר, אין זה גט עד שיביא אותו לאותו מקום - וזהו "עד שיגיע הגט לאותו מקום", שעליו להוליכו לשם.
הקושי שבדבר:
במשנה הקודמת שנינו לדעת תנא קמא, שכאשר האישה מתנה ומבקשת שהגט יתקבל דווקא במקום מסוים, אין הגט חל אלא אם קיבלו השליח באותו מקום. ואילו כאן נאמר שהגט חל בהגיעו לאותו מקום, אף שהתקבל במקום אחר. והרי מלשון הייעוד שנקטה משמע שאין זה גט אלא אם נטלו השליח באותו מקום ממש.
יישוב הגמרא:
מבארת הגמרא שהמשנה שלנו מדברת באישה שאמרה: "התקבל לי גיטי במקום פלוני, אלא שבעלי מצוי לעיתים במקום אחר". מלשון זו נשמע שאין היא מקפידה היכן יתקבל הגט בפועל; ומה שנקטה "במקום פלוני", כוונתה שאף אם יקבלנו השליח במקום אחר, לא ייחשב גט כשר עד שיגיע לאותו מקום. נמצא שהקפדתה אינה על מקום הקבלה, אלא על כך שלא יחול הגט עד בואו לאותו מקום.
דעת רבי אליעזר:
המשנה מסיימת בדעת רבי אליעזר, ההולך לשיטתו במשנה הקודמת ואוסר מיד: לדבריו אסורה האישה לאכול בתרומה מיד, ואין הדבר תלוי כלל בחשבון הזמן שבו יגיע הגט לאותו מקום, אלא הגט חל מיד. שכן לדעתו אין בידי האישה להקפיד לא על מקום קבלת הגט ולא על המקום שאליו יובא, ולפיכך אין כל נפקות באמירתה שרצונה שיהיה זה גט כשר רק במקום פלוני. וטעם הדבר: מכיוון שהאישה מתגרשת בעל כורחה, אין בכוחה להתנות ולהקפיד בעניינים אלו.
לסיכום: למדנו שלושה אופנים ביחס לאכילת תרומה - באומרת "הבא לי גיטי" אוכלת עד שיגיע הגט לידה, שכן לשון שליח אינה יד; באומרת "התקבל לי גיטי" אסורה מיד, שמא כבר קיבל השליח את הגט; ובאומרת "התקבל לי גיטי במקום פלוני" אוכלת עד שיגיע הגט לאותו מקום, ולפי ביאור הגמרא אין הקפדתה על מקום הקבלה אלא על מקום חלות הגט. ואילו רבי אליעזר, לשיטתו, אוסר מיד, שהרי אין בכוחה של האישה להקפיד בכך, מאחר שהיא מתגרשת בעל כורחה.