משנה ג' בפרק ו' של מסכת גיטין עוסקת בשני נושאים: כוחה של קטנה למנות שליח לקבלת גיטה לעומת כוחו של אביה, ודינו של גט שנקבע לו מקום מסירה מסוים ולא ניתן שם.
קטנה הממנה שליח לקבלה:
"הקטנה שאמרה התקבל לי גיטי - אינו גט עד שיגיע גט לידה" - ילדה שטרם הגיעה לגיל מצוות, האומרת לאדם שהיא מבקשת למנותו לשליח: "קבל עבורי את גיטי", לא נעשה שליח לקבלה. כפי שלמדנו במשנה הקודמת, קטנה יכולה לקבל את גיטה בעצמה, ובלבד שהיא יודעת לשמור עליו; אך אין בכוחה למנות שליח שיקבל עבורה. לפיכך, אף שהשליח נוטל את הגט ומוסרו לידה, אין הגט חל עד שיגיע לידה ממש.
"לפיכך אם רצה הבעל לחזור בו - יחזור" - כל עוד לא הגיע הגט לידה אין היא מגורשת, ובידי הבעל לחזור בו. הטעם לכל זה מפורש במשנה: "שאין קטן עושה שליח" - מי שאינו בר מצוות אינו מסוגל מבחינה הלכתית למנות שליח.
מינוי השליח על ידי האב:
"אבל אם אמר לו אביה צא וקבל לבתי גיטה" - האב בר דעת הוא ויכול למנות שליח, ומאחר שבתו קטנה, בכוחו לקבל את גיטה עבורה. לפיכך "אם רצה לחזור בו - לא יחזור": משהגיע הגט לידו של השליח, הרי היא מגורשת, ושוב אין הבעל יכול לחזור בו.
קביעת מקום מצד הבעל:
"האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתן לה במקום אחר - פסול" - הבעל מבקש שהגירושין יחולו במקום מסוים דווקא, ואם לא שמע השליח לדבריו ומסר את הגט במקום אחר, אין זה גט. הטעם: הבעל מקפיד, ולא מינה שליח אלא על דעת שימלא את הוראותיו - שמא אין נוח לו שיוודע הדבר לאנשי מקום אחר וכיוצא בזה. נמצא שהשליח ביטל בעצמו את שליחותו במסירת הגט במקום שאינו נכון.
"הרי היא במקום פלוני, ונתן לה במקום אחר - כשר" - כאן אין הבעל מתנה את מקום הנתינה, אלא רק מודיע לשליח היכן היא מצויה. מסירת מידע על מקום הימצאה אינה סימן להקפדה על מקום חלות הגירושין, ולפיכך הגט כשר.
קביעת מקום מצד האישה:
"האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקיבלו לה במקום אחר - פסול" - לדעת תנא קמא, דינה כדין הבעל: אף היא מקפידה על מקום הקבלה, ומשלא קיבל השליח את הגט במקום שנקבע - הגט פסול.
"ורבי אליעזר מכשיר" - רבי אליעזר חולק בדינה של האישה, ואינו רואה בהקפדתה עילה לפסול. הטעם: כיוון שאפשר לגרשה בעל כורחה, אין זה עניין שיש בידה להקפיד עליו.
"הבא לי גיטי ממקום פלוני, והביאו לה ממקום אחר - כשר" - כאן אין היא ממנה שליח לקבלה אלא שליח להבאה, ואין הגט חל עד שיגיע לידה. לפיכך הגט כשר אף לדעת תנא קמא הסובר שהאישה מקפידה, שכן אין הקפדתה אלא על המקום שבו חלים הגירושין. אילו היה זה שליח לקבלה, היה הגט חל במקום קבלתו, ובכך היה בידה להקפיד; אך משאין הגט חל אלא בהגיעו לידה במקומה, אין נפקות בכך שאמרה להביאו ממקום מסוים.
לסיכום: במשנה זו למדנו שקטנה מקבלת את גיטה בעצמה אך אינה עושה שליח, ולכן הבעל יכול לחזור בו עד שיגיע הגט לידה, ואילו אביה עושה שליח לקבלה ומשקיבלו השליח - הרי היא מגורשת. עוד עמדנו על ההבחנה בין בעל הקובע את מקום נתינת הגט, שהקפדתו פוסלת, לבין בעל המודיע היכן אשתו נמצאת, שהגט כשר; ועל מחלוקת תנא קמא ורבי אליעזר בהקפדת האישה על מקום הקבלה, ועל כך שבשליח להבאה הגט כשר לדברי הכול.