גיטין, פרק ח', משנה ג'. במשנה הקודמת למדנו כי הזורק גט לאשתו ברשות הרבים - אם הגט קרוב לה, הרי זו מגורשת; אם הוא קרוב לו, אינה מגורשת; ואם היה מחצה על מחצה, מגורשת ואינה מגורשת, כלומר ספק גירושין. עוד למדנו כי אמת המידה שהעמידה הגמרא היא יכולת השמירה: אם היא יכולה לשמור עליו והוא אינו יכול - נחשב קרוב לה; ואם להפך - קרוב לו; ואם שניהם יכולים לשמור עליו, או ששניהם אינם יכולים לשמור עליו - זהו מקרה האמצע.
"וכן לעניין קידושין":
משנתנו קובעת כי אותו הדין נוהג גם בקידושין. הזורק לאישה טבעת או כסף לשם קידושין: קרוב לה - מקודשת; קרוב לו - אינה מקודשת; ואם היה הדבר באמצע - הרי זה ספק.
הטעם להשוואה זו הוא ההיקש הקיים תמיד בין גיטין לקידושין, שנאמר: "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" - האישה יוצאת מביתו על ידי הגט, והולכת ונישאת לאיש אחר. מכאן מקישים הוויה ליציאה: ההוויה, שהוא הלשון הנקוט בקידושין, נסמכת ליציאה שהיא הגירושין, ולפיכך נלמדות הלכותיהן זו מזו.
"וכן לעניין חוב":
המשנה ממשיכה ומחילה את הדין אף על פירעון חוב, וממחישה זאת: "אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו" - מלווה העומד ברשות הרבים אומר ללווה לזרוק לו את הכסף שהוא חייב לו, והלווה זורקו. ואלו דיניו:
קרוב למלווה - "זכה הלווה". משנפל הכסף בתוך ארבע אמותיו של המלווה או תחת שליטתו, זכה הלווה, שהרי לטובתו הוא שנפרע החוב.
קרוב ללווה - "הלווה חייב". הכסף נפל ברשותו ובמקום שהוא יכול לשמור עליו, ולפיכך עדיין לא נפרעה ההלוואה, ומוטל עליו לפורעה.
מחצה על מחצה - "שניהם יחלוקו", שכן ספק הוא אם נפרע החוב אם לאו.
הגמרא מעמידה את הדין במקרה מיוחד, שבו אמר המלווה ללווה: "זרוק לי את התשלום בתורת גיטין" - שיחול הדבר באותו אופן שגט פועל. אך אם לא התנה כן, אלא אמר סתם "זרוק לי את מה שאתה חייב לי", מוטל על הלווה לוודא שהכסף מגיע לידי המלווה בפועל, וכל שלא בא לידי בעלות ממש אינו נחשב פירעון. שכוונת המלווה באומרו "זרוק לי" היא שהלווה אחראי לשמור על הכסף עד שיגיע לידיו ממש, ואם אבד בדרך - לא נפרע החוב.
זריקת גט אל הגג ומן הגג:
"הייתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה" - האישה עומדת על גג השייך לה, והבעל זורק לה את הגט. "כיוון שהגיע לאוויר הגג הרי זו מגורשת" - משהגיע הגט לאוויר הגג, היינו לתוך שלושה טפחים הסמוכים לו, שמדין לבוד נחשבים כמחוברים לגג, הרי הוא כמי שנח בפועל אף שעדיין לא נח. ומאותו רגע היא מגורשת, ואפילו אירע לגט דבר לאחר מכן ולא נחת כלל - נשרף או נמחק - הגט כשר והגירושין חלים.
"הוא מלמעלה והיא מלמטה" - הוא עומד על גגו והיא בחצר שלמטה השייכת לה, והוא זורק לה את הגט. "כיוון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת" - משיצא הגט מאוויר הגג שעליו הוא עומד, אף אם לאחר מכן נמחק במים או נשרף, הרי זו מגורשת, שכן כבר נכנס לאוויר החצר שהיא רשותה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי דיני הזריקה שנאמרו בגט חלים אף בקידושין, מכוח ההיקש של הוויה ליציאה, ואף בפירעון חוב - קרוב למלווה זכה הלווה, קרוב ללווה עדיין חייב, ובאמצע יחלוקו, ובלבד שאמר המלווה שיזרוק לו בתורת גיטין. עוד למדנו כי משהגיע הגט לאוויר רשותה של האישה, או משיצא מרשות הגג שעליו עומד הבעל, הרי זו מגורשת, ואף אם נמחק או נשרף לאחר מכן.