גיטין, פרק ז', משנה ד'. במשנה הקודמת עסקנו במי שנותן לאשתו גט ואומר לה "מהיום אם מתי" - שהגט יחול מאותו יום שבו הוא ניתן, על תנאי שימות. במשנה שלפנינו באים דיניו של מצב זה.
"לא תתייחד עמו אלא בפני עדים":
המשנה קובעת כי אין האישה מתייחדת עם בעלה אלא בפני עדים, שהרי ייתכן שכבר עתה היא גרושתו. שני טעמים נאמרו בדבר:
החשש שמא יבואו לידי ביאה לשם קידושין. אף שהגט חל למפרע מן היום שבו נכתב, ביאה זו נעשית לאחר חלות הגט, ונמצא שאלו קידושין שניים - ויידרש גט נוסף.
לדעת רש"י, הטעם הוא שבאופן כללי היא נחשבת כפנויה, כאישה שאינה נשואה, ואיסור הוא להתייחד עמה.
מיהם העדים הנדרשים לכך:
אף שנקטה המשנה לשון רבים, "בפני עדים", להלכה די אפילו בעד אחד. וממשיכה המשנה באותו כיוון:
"אפילו עבד" - עבד כנעני כשר לעניין זה.
"אפילו שפחה" - וכן שפחה.
"חוץ משפחתה" - שפחתה שלה אינה מועילה, משום שליבה גס בה: האישה מורגלת עם שפחתה ואינה מתביישת ממנה, ואפשר שתקיים יחסים אף בפניה. לפיכך אין נוכחותה משמשת חסם לביאה.
"מה היא באותן הימים?":
המשנה מבקשת לברר מה מעמדה של האישה במהלך הימים הללו. לפי רש"י אין מדובר כאן במקרה של "מהיום אם מתי" שנזכר בחלקה הראשון של המשנה, אלא במקרה אחר: הבעל אומר "הרי זה גיטך ותהיי מגורשת בו מעכשיו ובעולם אם מתי" - כלומר מן הרגע שאני עדיין בעולם, רגע אחד לפני מותי. במילים אחרות, הוא מבקש שהגט יחול מבחינה הלכתית ברגע שלפני מיתתו: מצד אחד עודנו חי ובכוחו לגרש, ומצד שני אין זה אלא רגע אחד קודם לכן.
לפיכך שואלת המשנה מה מעמדה בימים שבינתיים, שהרי בכל רגע ורגע עשוי הדבר להתרחש. ובזה נחלקו התנאים:
רבי יהודה: "כאשת איש לכל דבריה" - היא נחשבת אשת איש כל אותו הזמן, שכן הגט אינו חל אלא רגע לפני מיתתו ממש.
רבי יוסי: "מגורשת ואינה מגורשת" - ספק מגורשת ספק אינה מגורשת במשך כל אותו זמן, משום שבכל רגע ורגע עומד הספק שמא זהו הרגע שלפני המיתה.
ואף שלבסוף מתברר בבירור שלא מת באותה שעה, אין אומרים כאן 'ברירה' ואין הדבר נקבע למפרע. לפיכך, אילו זינתה באותה שעה, היה חיובה אשם תלוי ולא חטאת, משום שבאותו רגע עצמו היה הדבר שרוי בספק לשיטתו של רבי יוסי.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הנותן גט על תנאי שימות, אין אשתו מתייחדת עמו אלא בפני עדים - ולהלכה די אף בעד אחד, ואפילו עבד או שפחה, חוץ משפחתה שליבה גס בה. עוד למדנו את מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי במעמדה של האישה באותם הימים: לרבי יהודה היא "כאשת איש לכל דבריה", ולרבי יוסי "מגורשת ואינה מגורשת" - ספק העומד בכל רגע ורגע.