לפנינו משנה ג' בפרק ז' של מסכת גיטין, העוסקת בבעל התולה את גיטו במיתתו. המשנה מבחינה בין נוסחים שונים של לשון הבעל, ומכריעה בכל אחד מהם אם הגט חל אם לאו.
"זה גיטך אם מתי":
"זה גיטך אם מתי" - האומר לאשתו שזה יהיה גיטה אם ימות.
"זה גיטך אם מתי מחולי זה" - שיהיה גיטה אם ימות מחולי זה.
שני נוסחים אלו כמוהם כאומר "זה גיטך לאחר מיתה", שכן משמעותם היא שהגט יחול לאחר שימות. לפיכך לא אמר כלום, ואין הגט תקף - שאין גט לאחר מיתה. שתי הלשונות הללו מורות שרצונו שהגט יחול לאחר מותו, ובנקודה זו כבר מאוחר מדי.
"מהיום אם מתי" ו"מעכשיו אם מתי":
אמר "מהיום אם מתי", שיחול הגט מהיום על תנאי שימות, או "מעכשיו אם מתי" - הרי זה גט כשר. המיתה אינה אלא תנאי בלבד, ואילו חלות הגט היא מהיום או מעכשיו.
"מהיום ולאחר מיתה":
אמר "מהיום ולאחר מיתה" - הרי זה ספק, ולפיכך "גט ואינו גט". הספק הוא האם בהוסיפו "לאחר מיתה" חזר בו מדבריו הראשונים, שרצה שיחול הגט למפרע מהיום, או שלא חזר בו. מאחר שאין הכרעה בדבר, ספק אם היא מגורשת.
לפיכך, אם מת ונפלה לפני יבם - חולצת ולא מתייבמת:
אינה מתייבמת, שמא גט כשר הוא, והרי היא גרושת אחיו האסורה עליו.
אינה נפטרת בלא כלום, שמא אין זה גט והיא זקוקה לייבום - ועל כן חולצת.
"מהיום אם מתי מחולי זה":
אמר "זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה", ועמד והלך בשוק - כלומר הבריא ונכנס להפוגה - ולאחר מכן חלה ומת. במקרה זה אומדין אותו, כלומר יש להעריך ולעמוד על סיבת מיתתו:
מת מחמת חולי הראשון - כלומר שהחולי המקורי מעולם לא חלף אלא ארב מאחורי הקלעים וחזר - הרי זה גט, שכן מתחילה התנה שאם ימות מחולי זה יהיה גט, והרי אכן מת מאותו חולי.
לא מת מחמת חולי הראשון - אינו גט, שהרי לא רצה שיחול הגט אלא אם ימות מחולי זה ולא מחולי אחר.
לסיכום: במשנה זו למדנו ארבע לשונות של גט התלוי במיתה: "אם מתי" ו"אם מתי מחולי זה" - אינם גט, שכמותם כאומר "לאחר מיתה"; "מהיום אם מתי" ו"מעכשיו אם מתי" - גט כשר, שהמיתה תנאי בלבד; "מהיום ולאחר מיתה" - ספק, ולכן גט ואינו גט, וחולצת ולא מתייבמת; ו"מהיום אם מתי מחולי זה" - הכול תלוי באומדן, אם מת מחמת החולי הראשון אם לאו.