גיטין, פרק ב', משנה ד'. המשנה פותחת ואומרת: "אין כותבין במחובר לקרקע" - אין לכתוב גט בשעה שהוא מחובר לקרקע. הטעם לכך נלמד מן הפסוק שהזכרנו במשנה הקודמת, "ונתן בידה", שממנו נדרש שיהא הגט ראוי לנתינה ביד; ובעודו מחובר לקרקע אין אפשרות לתתו לה.
הטופס והתורף:
הגמרא מבארת כי המשנה באה ללמדנו שלכתחילה אין לכתוב במחובר אפילו את החלק הקבוע של הגט, וזאת מחמת גזירה. שני חלקים בגט:
הטופס - החלק הקבוע, הכולל את הנוסח המופיע בכל גט וגט באופן זהה.
התורף - החלק העיקרי, שבו נכתבים כל הפרטים: שמות הבעל והאישה, הזמן וכיוצא בזה.
החשש הוא שמא ייכתב במחובר גם התורף, ומשום כך אסרו לכתחילה אף את הטופס.
וממשיכה המשנה: "כתבו במחובר, תלשו וחתמו ונתנו לה - כשר". כלומר, בדיעבד, אם נכתב החלק הכללי בעודו מחובר לקרקע, ולאחר מכן נתלש מן הקרקע ואז נכתב התורף ונחתם הגט וניתן לה - הגט כשר.
שני אופנים בביאור המשנה:
לשיטת רבי אלעזר - הסובר "עדי מסירה כרתי", שהעדים העיקריים הם אלו הרואים את מסירת הגט. לשיטתו, מה שאמרה התורה "וכתב לה" מתייחס לכתיבת הגט עצמו ולא לחתימת העדים. לפי הסבר זה, המילה "וחתמו" שבמשנה משמעה שלאחר התלישה נכתב הגט.
לשיטת רבי מאיר - הסובר "עדי חתימה כרתי", שהעדים העיקריים הם החותמים על הגט, ומה שאמרה התורה "וכתב" מתייחס למעשה לחתימות. לפי הסבר זה, לכתחילה אין לכתוב במחובר את התורף - את פרטי הגט, שמות הבעל והאישה, הזמן וכדומה - ואף לא לחתום; אך בדיעבד, אם נכתבו הפרטים ולאחר מכן נתלש הגט ונחתם, והמילה "וחתמו" מתפרשת כפשוטה, על החתימות ממש, הגט כשר.
נמצא שלפי ביאורו של רבי מאיר, עיקר הגט נכתב בעודו מחובר, ורק החתימות נעשו לאחר שנתלש - ואף על פי כן, בדיעבד הגט כשר.
דעת רבי יהודה:
המשנה ממשיכה: "רבי יהודה פוסל, עד שתהא כתיבתה וחתימתה בתלוש". רבי יהודה סובר כי גם הכתיבה וגם החתימות צריכות להיעשות כשהגט תלוש מן הקרקע, ואף הטופס - החלק שנוסחו קבוע - נכלל באיסור, כגזירה מחמת שאר חלקי הגט.
דעת רבי יהודה בן בתירא:
רבי יהודה בן בתירא מוסיף כי אין כותבים את הגט על שני סוגי חומרים:
נייר מחוק - נייר שכבר נמחק ממנו כתב. משנמחק, שוב אין ניכר אם הכתוב שלפנינו הוא המקורי, ושמא מחקו מעל החתימות וכתבו דבר אחר.
דפתרא - קלף שלא נתעבד כראוי.
וטעמו של דבר: "מפני שהוא יכול להזדייף".
"וחכמים מכשירין": החכמים סוברים כי אף בחומרים אלו ניתן להשתמש והגט כשר. הטעם לכך הוא שהחכמים הולכים בשיטת רבי אלעזר ש"עדי מסירה כרתי", שהעדים המעידים על מסירת הגט הם העדים העיקריים, ולפיכך אנו סומכים עליהם בנוגע לעובדות ולפרטים.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאין כותבים גט במחובר לקרקע, מדין "ונתן בידה", ושהאיסור לכתחילה חל אף על הטופס מחמת גזירה שמא ייכתב התורף. עמדנו על שני אופנים בביאור המשנה - כשיטת רבי אלעזר ש"עדי מסירה כרתי", וכשיטת רבי מאיר ש"עדי חתימה כרתי" - ועל דעת רבי יהודה הפוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. כמו כן למדנו את דעת רבי יהודה בן בתירא הפוסל נייר מחוק ודפתרא מפני שהם יכולים להזדייף, ואת דעת חכמים המכשירים, ההולכים בשיטת "עדי מסירה כרתי".