לפנינו משנה ג' בפרק השני של מסכת גיטין. משנה זו עוסקת בשני עניינים: באילו סוגי דיו וצבע ניתן לכתוב גט, ועל אילו חומרים מותר לכותבו.
החומרים שבהם כותבים:
פותחת המשנה ואומרת: "בכל כותבין" - כשר לכתוב גט בכל מיני סוגי דיו:
"בדיו" - הדיו הרגיל והסטנדרטי, העשוי מעפצים (כדורי עפצים הגדלים על העץ).
"בסם" - דיו העשוי מסוג מסוים של אדמה אדומה.
"בסיקרא" - סוג נוסף של צבע אדום.
"ובקומוס" - העשוי משרף של עץ.
"ובקנקנתום" - גופרת נחושת.
"ובכל דבר שהוא של קיימא" - וכן בכל דבר שיש בו אופי קבוע ומתקיים.
החומרים הפסולים לכתיבה:
לעומת זאת ממשיכה המשנה: "אין כותבין לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאין בו מתקיים" - אין לכתוב בנוזלים בלבד, כגון מיץ ענבים או מיץ גרגרים, ולא בשאר מיני מי פירות, ולא בכל דבר שאינו מתקיים. הטעם אחד הוא: אין באלו קיום ועמידה.
על מה כותבין את הגט:
ביחס לחומר שעליו נכתב הגט קובעת המשנה: "על הכל כותבין". אפשר לכתוב אפילו "על העלה של זית" - ובלבד שנתלש מן העץ ואינו מחובר לקרקע. שהרי נאמר "ונתן בידה", ועל כן צריך שיהיה זה דבר הניתן לתלישה ולנתינה ליד האישה.
כמו כן אפשר לכתוב "על קרן של פרה", "ונותן לה את הפרה" - מוסר לה את הפרה כולה. אולם אין לתלוש את הקרן לאחר שנכתב עליה ולתת לה את הקרן בלבד, משום שנאמר "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה": הכתיבה והנתינה סמוכות זו לזו, ואין מקום לפעולה נוספת ביניהן. החיתוך מהווה פעולה מפסקת שבאמצע, ולפיכך היא פוסלת את הגט.
באופן דומה אפשר לכתוב "על יד של עבד", "ונותן לה את העבד" - מוסר לה את העבד עצמו, מאותו טעם: אין תולשין את הכתוב ממקומו.
שיטת רבי יוסי הגלילי:
רבי יוסי הגלילי חולק ואומר: "אין כותבין לו על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין". לדעתו אין לכתוב על בעל חיים - לא על קרן של פרה ולא על ידו של עבד - וכן אין לכתוב על דבר הנחשב מאכל. אף עלה של זית בכלל זה, שכן הוא נאכל על ידי היונים ונחשב מאכל בהמה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שכשר לכתוב גט בכל דבר המתקיים - דיו, סם, סיקרא, קומוס וקנקנתום - ופסול לכותבו במשקים, במי פירות ובכל דבר שאינו מתקיים. כמו כן למדנו שכותבין על כל דבר, ובלבד שיימסר לאישה כמות שהוא, בלא פעולת תלישה או חיתוך בין הכתיבה לנתינה, ולדעת רבי יוסי הגלילי אין כותבין על בעל חיים ולא על אוכלין.