גיטין פרק ט' משנה ג': מהותו של גט

אנו מגיעים במסכת גיטין למשנה ג', שבה מלמדת אותנו המשנה מהו גופו של הגט - כלומר, עיקרו של השטר והלשון שבלעדיה אין הוא גט.

גופו של הגט:

לשון המשנה: "גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם" - זוהי הלשון הנכתבת בתוך הגט, והיא עיקרו.

דעת רבי יהודה:

רבי יהודה מוסיף כי אף לשון נוספת חיונית לגט ונחשבת חלק מעיקרו. לשון זו מובאת במשנה בארמית, ותכליתה להבהיר כי הגירושין מתחוללים באמצעות הגט עצמו, ולא מכוח אמירה כלשהי או אמצעי אחר. וזו לשונה בתרגומה:

• "ודין" - וזה.

• "דהוי ליכי מנאי" - שיהיה לך ממני.

• "ספר תירוכין" - ספר גירושין.

• "ואגרת שבוקין" - ואגרת שילוחין.

• "וגט פטורין" - ומסמך שחרור.

• "למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייִן" - ללכת ולהינשא לכל איש שתרצי.

מעניין לציין ביחס לשלושת התיאורים שבהם מתואר הגט - "ספר תירוכין", "אגרת שבוקין" ו"גט פטורין": בספר תורה שלמה לרב מנחם כשר מובא כי שלושת התרגומים הארמיים הללו מפוזרים בין התרגומים השונים - אחד מהם מצוי באונקלוס, השני בתרגום יונתן בן עוזיאל, והשלישי בכתב יד שהתגלה לאחרונה של התרגום הירושלמי.

גופו של גט שחרור:

המשנה ממשיכה ומלמדת על גופו של גט שחרור, הוא השטר המשמש לשחרור עבד. שתי לשונות נאמרו בו, וכל אחת מהן כשרה לשמש כגופו של השטר:

• "הרי את בת חורין" - כאשר מדובר בשפחה, שהיא מעתה אישה בת חורין.

• "הרי את עצמך" - שהעבד קנוי מעתה לעצמו והרי הוא אדם חופשי.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי גופו של הגט הוא הלשון "הרי את מותרת לכל אדם", וכי לדעת רבי יהודה נדרשת אף התוספת הארמית המבהירה שהגירושין נעשים בכוחו של השטר עצמו. כן עמדנו על שלושת תיאורי הגט הפזורים בין התרגומים, ועל שתי הלשונות המהוות את גופו של גט שחרור.