במשנה הקודמת למדנו שהאומר לאשתו שהיא מותרת לכל אדם חוץ מאדם מסוים, אמרו חכמים שאין זה גט כשר. המשנה שלפנינו מבארת דין זה ומחלקת בין המקרים, והכול תלוי במי מדובר.
החריג הכשר - מי שאין בו תפיסת קידושין:
המשנה אומרת: האומר לאשתו שהיא מותרת לכל אדם, "חוץ מאבי ומאביך, מאחי ומאחיך, מעבד ומגוי" - הגט כשר.
הכלל המאחד את כל האנשים הללו הוא: "כל שאין בו תפיסת קידושין" - אלו אנשים שאי אפשר לערוך עמם קידושין תקפים מבחינה הלכתית. אין הדבר משום שהקידושין אסורים בלבד, אלא שאין הם תופסים כלל.
לפיכך הגט כשר: אנשים אלו אינם חריגים כלל לכלל שהגט פועל, שהרי מעולם לא הייתה שום זיקה כלפיהם - לא לפני הנישואין, לא במהלכם ולא לאחריהם. הם אינם רלוונטיים כלל, ולפיכך הוצאתם מן הכלל אינה נחשבת חריג.
החריג הפוסל - מי שיש בו תפיסת קידושין:
ממשיכה המשנה ואומרת: האומר לאשתו שהיא מותרת לכל אדם "חוץ מאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין" - הגט פסול. אלו הם המקרים:
אלמנה לכהן גדול - אלמנה הנישאת לכהן גדול.
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - גרושה או אישה שעברה חליצה, הנישאת לכהן רגיל.
ממזרת ונתינה לישראל - ממזרת או נתינה הנישאת לישראל.
בת ישראל לממזר ולנתין - בת ישראל, אישה יהודייה רגילה, הנישאת לממזר או לנתין.
הצד השווה שבכולם: אלו אנשים שהקידושין תופסים בהם, אף שהנישואין נעשים באיסור.
ומדוע הגט פסול? משום שאף על פי שאין היא מותרת להינשא לאנשים אלו, הרי הקידושין עמם תופסים - אם תינשא לאחד מהם, קידושיו קידושין תקפים. לפיכך, כשהבעל אומר לה שאין הגט מתיר את הנישואין בינה לבין אחד מאלו, הדבר פוסל את הגט, שכן אין כאן כריתות מלאה. אין כאן ניתוק גמור בינו לבינה, שהרי גם לאחר הגט נותרת זיקתו אליה בכך שאין היא מותרת לאנשים הללו. ואף שהנישואין לאנשים אלו הם עבירה, כיוון שהיו תופסים אילו נישאה להם - אף באיסור - הגט פסול.
לסיכום: המשנה מחלקת בין שני סוגי חריגים. המוציא מכלל היתרה של אשתו אנשים שאין בהם תפיסת קידושין - אביו ואביה, אחיו ואחיה, עבד וגוי - הגט כשר, שכן אלו לא היו רלוונטיים מעולם. אך המוציא מן הכלל אנשים שיש בהם תפיסת קידושין, אף שהנישואין עמם באיסור - הגט פסול, מפני שחסרה בו הכריתות השלמה.