גיטין, פרק ו', משנה ב'. הגמרא מבארת כי משנה זו עוסקת במצב שבו גזר השלטון גזירה נגד מתן גיטין ליהודים, ומשום כך היו נותנים את הגט בסתר ולאחר מכן קורעים אותו, כך שהגט לא היה מצוי בידי האישה. זהו הרקע שעליו נסובה משנתנו.
"האישה שאמרה התקבל לי גיטי":
אישה האומרת לשליח בנסיבות אלו "התקבל לי גיטי" - ממנה אותו שליח לקבלה. מאחר שהוא שליח לקבלה, ברגע שקיבל את הגט חלים הגירושין. אלא שכעת שב השליח לאחר שביצע את שליחותו, והגט אינו בידו שהרי נקרע. לפיכך אומרת המשנה כי "צריכה שתי כתי עדים".
שתי כתות העדים:
"שנים שאומרים בפנינו אמרה" - שני עדים המעידים כי בפניהם מינתה האישה את השליח לקבל את גיטה.
"ושנים שאומרים בפנינו קיבל וקרע" - שני עדים המעידים כי בפניהם קיבל השליח את הגט וקרע אותו.
ומוסיפה המשנה שאין הכרח בשתי כתות נפרדות: "אפילו הן הראשונים והן האחרונים" - אף אם העדים הראשונים והאחרונים הם אותם עדים עצמם. וכן "אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן" - עד אחד מכת המינוי, עד אחד מכת הקבלה והקריעה, ועד נוסף שראה את שני הדברים ומצטרף עם כל אחד מהם, ונמצא שלכל עדות ועדות ישנם שני עדים.
נערה המאורסה:
המשנה עוברת לדון בנערה המאורסה - בת שתים עשרה עד שתים עשרה וחצי שכבר נתקדשה. מי מוסמך לקבל את גיטה? מצד אחד כבר עברה את גיל המצוות, ומצד שני עודנה נתונה חלקית תחת רשות אביה. אומרת המשנה: "נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה" - הן היא והן אביה מוסמכים לקבל את הגט, שכן בשלב זה נחשבת היא כבעלת כוחה של גדולה.
רבי יהודה חולק ואומר: "אין שתי ידים זוכות כאחת" - אין שתי ידיים זוכות בעת ובעונה אחת, ולא ייתכן ששניהם, הבת והאב, יהיו רשאים לקבל את הגט. "אלא אביה מקבל גיטה בלבד" - רק האב הוא שמקבל את הגט מבחינה הלכתית, ואילו הנערה המאורסה אינה יכולה לקבלו. מובן שאם אין לה אב, שכן מת אביה, יכולה היא כנערה לשמש בעצמה כמקבלת הגט.
"וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה":
כאן עוסקת המשנה בקטנה שהשיאה אביה, שהיא למטה מגיל המצוות וצעירה מכדי לשמור את גיטה. שני פנים לדבר: או שאינה יודעת לשמור על הגט כמסמך, או שהיא ילדה המשחקת ואינה יודעת שלא לחזור - אם משלחים אותה ואומרים לה שלא תשוב, צריכה היא לדעת שלא לשוב; ואם אין היא קולטת ומבינה זאת, צעירה היא מכדי להתגרש בפועל.
"וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש" - מי שאינה כשירה לשמור את גיטה, אין בידה להתגרש.
ויש המבינים כי אין הדברים אמורים אלא כשאין לה אב המשגיח עליה; אך כשיש לה אב, אף בגיל צעיר כזה מסוגלת היא להתגרש, שכן אביה ידאג לכך שהגט יישמר, או שלא תשוב אל בעלה.
לסיכום: במשנה זו למדנו על אישה הממנה שליח לקבלה בשעת הגזירה, ועל שתי כתות העדים הנדרשות - עדי המינוי ועדי הקבלה והקריעה - ועל אופני צירופן. כמו כן עמדנו על מחלוקת חכמים ורבי יהודה בנערה המאורסה, ועל הכלל שכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש.