גיטין, פרק ד', משנה ג'. מנקודה זו ועד סוף הפרק, וכן בתחילת הפרק הבא, עוסקת המשנה בעניינים שאינם קשורים לגיטין דווקא, אלא בתקנות שתיקנו חז"ל מפני תיקון העולם - דברים שנעשו כדי לשפר את המציאות בעולם.
תקנת האלמנה - נדר במקום שבועה:
המשנה פותחת: "אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה" - אין האלמנה יכולה לגבות את כתובתה מנכסי היתומים אלא לאחר שתישבע שלא גבתה דבר מכתובתה קודם לכן.
ואולם, "נמנעו מלהשביעה" - נמנעו מלהשביע אותה בפועל, מחשש שמא אכן גבתה חלק מן הכתובה ואף על פי כן תהיה מוכנה להישבע שלא גבתה, משום שתתרץ לעצמה כי מה שנטלה אינו קשור כלל לכתובה, אלא תשלום המגיע לה בדין על הטרחות והקשיים שעברה בטיפול בענייני העיזבון.
לפיכך התקין רבי יהודה הנשיא "שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה" - במקום שבועה תידור נדר, שאם אכן נטלה מן הכתובה ייאסרו עליה פריטים מסוימים ולא תיהנה מהם. כל נדר שיבקשו היתומים שתידור - תידור, ועל בסיס זה תגבה את כתובתה.
מה ההיגיון שבתקנה זו?
שבועה: מעשה חד-פעמי. משכנע האדם את עצמו שהדבר מוצדק, נשבע פעם אחת והעניין תם.
נדר: האיסור ליהנות מדברים מסוימים מלווה את הנודר באופן קבוע. האלמנה תיתקל באיסור שוב ושוב, ועל כן פחות סביר שתעשה זאת אם אין הדבר אמת גמורה.
"העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם":
תקנה נוספת המובאת במשנה היא "העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם" - חתימת העדים על הגט נתקנה לתועלת העולם. בביאור התקנה נאמרו שתי דרכים:
המשנה נשנתה כשיטת רבי אליעזר, שהעדים העיקריים הם עדי המסירה - הרואים את האישה מקבלת את הגט. משום כך נצרכה תקנה נוספת שגם עדים יחתמו על הגט עצמו.
המשנה נשנתה כשיטת רבי מאיר, ש'עדי חתימה כרתי' - העדים העיקריים הם החותמים על הגט. אלא שנהגו שלא לכתוב את שמותיהם המלאים, אלא לרשום 'עד' בלבד, ובאה התקנה שיכתבו את שמותיהם ממש.
תקנת הפרוזבול:
המשנה מסיימת בתקנתו של הלל, שהתקין את הפרוזבול - אף היא "מפני תיקון העולם".
ההלוואות נמחלות בסוף שנת השמיטה, השנה השביעית. הלל ראה שאנשים חוששים להלוות כסף שמא יאבדו את חובם בשמיטה, ובכך הם עוברים על האיסור להימנע מלהלוות. לפיכך יצר שטר זה: המלווה מוסר את חובותיו לבית דין, ובית הדין הוא הגובה את ההלוואות - ואין איסור על בית דין לגבות חובות לאחר השמיטה. זוהי דרך לעקוף את מחילת החובות של שביעית, ותקנתו של הלל נועדה להבטיח שאנשים ימשיכו להלוות כסף.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלוש תקנות שנתקנו מפני תיקון העולם: הנדר שבא במקום שבועת האלמנה הגובה את כתובתה מנכסי היתומים; חתימת העדים על הגט, בשתי דרכי ההסבר שבה; ותקנת הפרוזבול של הלל, שנועדה להבטיח את המשך ההלוואות אף בסמוך לשמיטה.