משנה זו עוסקת בדרך נתינת הגט, ולהבנתה עלינו להקדים שלושה יסודות:
על הבעל לתת לאשתו את הגט מתוך הבנה שהוא ניתן לשם גירושין. אם סבורה היא שמדובר במסמך מסוג אחר - אין זה גט תקף.
עליו לתת לה את הגט; אין היא יכולה ליטול אותו ממנו.
הגט צריך להגיע למקום שברשותה - מקום שבו היא מסוגלת לשמרו ולשלוט בו.
"אמר לה: כנסי שטר חוב זה, או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי גיטה - אינו גט, עד שיאמר לה: הא גיטך":
"כנסי שטר חוב זה" - הבעל מוסר לה את המסמך ואומר לה שזהו שטר של הלוואה, ולא גט.
"או שמצאתו מאחוריו" - היא מוצאת את השטר מאחורי גבו. הגמרא מבארת שמדובר במקרה שהסיט את גבו לעברה, כך שהוא הנותן לה את הגט, ולא היא הנוטלת אותו ממנו.
בשני המקרים הללו, אף שקראה בשטר וראתה שגט הוא - "אינו גט", אין זה גט תקף, "עד שיאמר לה: הא גיטך". על הבעל להסביר לה שזהו גיטה, ורק לאחר שיעשה כן יוכל השטר להיות גט תקף.
"נתן בידה והיא ישנה, ניעורה קוראה והרי גיטה - אינו גט, עד שיאמר לה: הי גיטך":
נתן את הגט בידה בעודה ישנה, וכשהתעוררה קראה בו וראתה שזהו גיטה - אין זה גט כשר, עד שיאמר לה הבעל: "הרי זה גיטך".
"היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה":
"קרוב לה" - מגורשת.
"קרוב לו" - אינה מגורשת.
"מחצה על מחצה" - כשנפל הגט בדיוק באמצע: מגורשת ואינה מגורשת, כלומר ספק אם גט תקף הוא אם לאו.
ביאור הגמרא ב"קרוב לה" וב"קרוב לו":
בתחילה היינו מבינים שכל עוד נכנס הגט לתוך ארבע אמותיה, הרי הוא נחשב לרשותה. אולם לפי הבנת רבי יוחנן בגמרא, אף אם נפל הגט מחוץ לארבע אמותיה - אם היא מסוגלת לשמרו והוא אינו מסוגל לשמרו, כגון שנהר מפריד ביניהם - הרי היא מגורשת והגט נחשב כשר. שכן אף שבדרך כלל אין דבר המצוי מחוץ לארבע אמותיו של אדם נחשב לשלו, גזרו חכמים שכאן ינהג הדין כך, כדי לוודא שנשים יוכלו להתגרש.
לפי הבנה זו מתבארים דברי המשנה:
"קרוב לו" - מקום שבו אין היא יכולה לשמור על הגט והוא יכול לשמור עליו, ולפיכך אין זה גט כשר.
"מחצה על מחצה" - מקום שבו שניהם אינם יכולים לשמור עליו, או ששניהם יכולים לשמור עליו יחד. במקרה כזה "מגורשת ואינה מגורשת", ומסופק אם גט כשר הוא, מאחר ששניהם שולטים בו.
לסיכום: למדנו בשלושת דיני המשנה כי נתינת גט טעונה שלושה תנאים: שהאישה תדע שגט הוא ולא מסמך אחר, ולכן על הבעל לומר לה "הא גיטך" - הן במקרה שאמר "כנסי שטר חוב זה" או שמצאתו מאחוריו, והן במקרה שנתנו בידה בעודה ישנה; שהבעל יהיה הנותן ולא היא הנוטלת; ושהגט יגיע למקום שברשותה, ומכאן חילוקי "קרוב לה", "קרוב לו" ו"מחצה על מחצה" לפי מי מהם מסוגל לשמור עליו.