גיטין, פרק ה, משנה ג. משנה זו מלמדת כי מפני תיקון העולם - מפני האינטרס החברתי - תיקנו חכמים שישנם מקרים שבהם אדם זכאי לתשלומים מסוימים, ואף על פי כן אין בידו לגבותם מנכסים משועבדים, כלומר מנכסים שכבר נמכרו, אלא מנכסי בני חורין בלבד: נכסים המצויים כעת בידיו של החייב עצמו.
לשון המשנה:
"אין מוציאין לאכילת פירות" - אין גובים מן החייב עבור אכילת הפירות.
"לשבח קרקעות" - וכן עבור השבחת הקרקע.
"למזון האשה והבנות" - וכן עבור מזונות האישה, ובמקרה זה מדובר באלמנתו, ומזונות הבנות לאחר פטירתו.
"מנכסים המשועבדים" - מנכסים שנמכרו.
"מפני תיקון עולם" - זהו טעם התקנה, כפי שיתבאר.
המקרה של אכילת פירות ושבח קרקעות:
ראובן גזל שדה מלוי ומכרו לשמעון. משנטל לוי את שדהו בחזרה מידי שמעון, בא שמעון אל ראובן לגבות את הפסדו.
דמי הקרקע: את מחירו בפועל של השדה רשאי שמעון לגבות אף מנכסים משועבדים, כלומר משדות שראובן הגזלן מכר לאנשים אחרים.
אכילת פירות ושבח קרקעות: כאשר נטל לוי את השדה בחזרה, נטל עמו גם את הפירות שגדלו באותה קרקע שבה עמל שמעון, וכן את שאר ההשבחות שהשביח בה. פריטים אלו אין שמעון גובה מנכסיו המשועבדים של ראובן, אלא מנכסי בני חורין בלבד - מנכסים ממשיים שראובן, המוכר, מחזיק כעת בידו ולא מכרם לאחר.
מזון האישה והבנות:
מכוח תנאי הכתובה חייב הבעל בפרנסת אשתו, ולאחר פטירתו ממשיכה אלמנתו להיות ניזונת מנכסיו (ונראה שהדין חל אף בעודם בחיים). וכן הבנות, שמזונותיהן הם חלק מתנאי הכתובה, ניזונות לאחר פטירתו מן העיזבון. גם כספים אלו אינם נגבים אלא מנכסי בני חורין, ולא מנכסים משועבדים שכבר נמכרו.
טעם התקנה:
אין לצפות מאדם הרוכש נכס שיהא טרוד בחיפוש אחר בורות ללא תחתית. כאשר אדם רוכש חלקת קרקע, הוא מבין שקיימת מידה מסוימת של סיכון - ייתכן שהנכס יילקח ממנו בחזרה, וכי יצטרך לתבוע בבית המשפט את מי שמכר לו (זו למעשה הסיבה שבימינו רוכשים ביטוח כותרת - title insurance). סיכון זה ידוע ומוערך מראש. אך שלושת הפריטים הללו - אכילת פירות, שבח קרקעות ומזון האישה והבנות - הם מעין חיובים אין סופיים, שאין כל דרך להעריך מראש עד כמה יצטברו, ולפיכך אין לצפות שייגבו מנכסים משועבדים.
"המוצא מציאה לא ישבע":
הפריט האחרון שבמשנה עוסק במי שמצא אבידה והשיבה לבעליה. אין הבעלים יכול לחייבו בשבועה שהשיב את האבידה כולה. אף אם טוען הבעלים "אין אתה מחזיר לי את הכול, יודע אני שחלק ממנה חסר", אין בידו לדרוש מן המוצא להישבע כי השיב את החפץ בשלמותו.
וטעם הדבר, שוב, מפני תיקון עולם: אם ידעו הבריות שעלולים הם להיתבע לשבועה, יתעלמו מן האבידות ויאמרו "לשם מה אכניס את עצמי לכך?". לפיכך, כדי שאנשים ישיבו אבידות, קבעו חכמים שאין הבעלים רשאי לתבוע מן המוצא שבועה המאמתת כי השיב את החפץ כולו.
לסיכום: במשנה זו למדנו שמפני תיקון העולם אין גובים אכילת פירות, שבח קרקעות ומזון האישה והבנות מנכסים משועבדים אלא מנכסי בני חורין בלבד, משום שאלו חיובים שאין להעריך את שיעורם מראש ואין להטילם על הקונים; וכן שאין המוצא מציאה נשבע לבעלים, כדי שלא יימנעו הבריות מהשבת אבידה.