פרק ו', משנה א'. המשנה שלפנינו עוסקת בלשונות שבהן ממנים שליח לגט - מצד הבעל ומצד האישה - ובשאלה עד אימתי רשאי הבעל לחזור בו.
"האומר: התקבל גט זה לאשתי, או הולך גט זה לאשתי - אם רצה לחזור, יחזור":
"התקבל גט זה לאשתי" - הבעל אומר לשליח: קבל את הגט הזה עבור אשתי.
"הולך גט זה לאשתי" - הבעל אומר לשליח: קח את הגט הזה והבֵאהו לאשתי.
בשתי הלשונות כאחת, כל עוד לא נתן השליח את הגט לידי האישה בפועל, אם רצה הבעל לחזור בו - יחזור.
אף שנקט הבעל מלכתחילה בלשון "התקבל גט זה לאשתי", שיקבל השליח את הגט עבורה, אין בכך כלום: הגירושין אינם זכות לאישה אלא חובה - אין זה יתרון לה אלא עניין שלילי, ואינו לטובתה. לפיכך, אלא אם כן מינתה היא עצמה שליח, אין היא מגורשת בעצם קבלת הגט על ידי השליח מיד הבעל. אין בכוח הבעל לפעול את חלות הגירושין אלא כאשר הגט מגיע לידה של האישה או ליד שליח שמינתה היא. וכאן לא היא מינתה את השליח אלא הבעל, ומשום כך עדיין בידו לחזור בו.
"האישה שאמרה: התקבל לי גיטי - אם רצה לחזור, לא יחזור":
אישה שאמרה לשליח: קבל עבורי את גיטי, והבעל נתן את הגט לידי אותו שליח - שוב אין הבעל יכול לחזור בו. מאותו רגע הרי היא נחשבת מגורשת.
"לפיכך, אם אמר לו הבעל: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור":
הבעל פונה ישירות אל השליח שמינתה האישה ואומר לו: אין רצוני שתקבל את הגט עבורה - שזו השליחות שמינתה אותך לה - אלא הריני עושה אותך שליח להולכה, שליח שנועד להביא את הגט אליה: לך ותן את הגט לידה. במקרה זה רשאי הבעל לחזור בו עד שיגיע הגט לידי האישה, שהרי לא הסכים למסור את הגט לשליח לקבלה, לשליח שמצד המקבלת, אלא הפכו לשליח שלו, והשליח קיבל על עצמו שליחות זו. וכאשר הבעל הוא היוצר את השליחות, אין הגירושין חלים עד שתקבל האישה את הגט בפועל.
"רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף האומרת טול לי גיטי - אם רצה לחזור, לא יחזור":
אף אישה שלא נקטה בלשון "התקבל" אלא אמרה "טול לי גיטי" - קח עבורי את גיטי - לשון זו נחשבת כלשון קבלה, כאומרת: קבל עבורי את הגט. משום כך, משעה שקיבל השליח את הגט הרי היא מגורשת, ושוב מאוחר מדי לחזור מן הגירושין.
לסיכום: במשנה זו עמדנו על ההבדל שבין שליח הולכה לשליח קבלה. כאשר הבעל הוא הממנה את השליח - אף אם נקט בלשון "התקבל" - רשאי הוא לחזור בו עד שיגיע הגט לידי האישה, שכן הגירושין חובה הם לה, ואין הם חלים אלא בהגעת הגט לידה או ליד שליח שמינתה. כאשר האישה היא הממנה, מששקיבל שלוחה את הגט הרי היא מגורשת ואין הבעל יכול לחזור בו; אך אם התנה הבעל ואמר "אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה", הפך השליח לשליח הולכה מטעמו, ובידו לחזור בו. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, אף הלשון "טול לי גיטי" נחשבת כלשון קבלה.