גיטין פרק א' משנה ב'. במשנה זו מתווה רבי יהודה את גבולותיה של ארץ ישראל, ומגדיר מהו 'מדינת הים' - כלומר מהו החוץ, שהשליח המביא ממנו גט נדרש לומר עליו "בפני נכתב ובפני נחתם".
גבולות ארץ ישראל לדעת רבי יהודה:
"מרקם למזרח, ורקם כמזרח" - העיר רקם, שהוזכרה כבר במשנה הקודמת: מרקם ולהלן לכיוון מזרח נחשב מדינת הים, ואף רקם עצמה דינה כמזרח, כלומר כמדינת הים.
"מאשקלון לדרום, ואשקלון כדרום" - מאשקלון ולהלן דרומה נחשב מדינת הים, ואשקלון עצמה נחשבת כדרום: אין היא בכלל ארץ ישראל, אלא מדינת הים.
"מעכו לצפון, ועכו כצפון" - מעכו ולהלן צפונה נחשב מדינת הים, ואף עכו עצמה דינה כצפון, מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
דעת רבי מאיר:
"רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין" - רבי מאיר חולק וסובר כי לעניין גיטין דינה של עכו כארץ ישראל, והרי היא בתוך הגבולות.
המשנה אינה נזקקת כלל לגבול המערבי, שכן במערב משמש הים עצמו כגבול.
לסיכום: במשנה זו קבע רבי יהודה שלושה גבולות המבדילים בין ארץ ישראל למדינת הים - רקם במזרח, אשקלון בדרום ועכו בצפון, כאשר שלוש הערים עצמן נכללות במדינת הים; ורבי מאיר חולק וסובר שעכו דינה כארץ ישראל לעניין גיטין.