עירובין פרק חמישי, משנה ה. משנה זו היא חלקה השני של המשנה הקודמת, שבה הובאה דעתו של רבי אליעזר (ובגרסה אחרת: רבי אלעזר), שהוסיף שני דברים לרשימת המקרים שבהם בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים. לפנינו האחרון מבין השניים, והוא גם האחרון בכל נושא המחלוקות שבהן בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים.
המקרה:
המשנה עוסקת בנישואין במצב של ייבום. ארבעה אחים הם: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. שניים מן האחים, ראובן ושמעון, נשואים לשתי אחיות, רחל ולאה. ראובן ושמעון מתים בלא להותיר אחריהם צאצאים, ונמצא ששתי האלמנות, רחל ולאה, נופלות לייבום או לחליצה בידי אחד מן האחים הנותרים, לוי או יהודה, בטרם תוכלנה להינשא לאדם אחר.
זיקה - קשר הדומה לנישואין:
כפי שהוסבר קודם לכן, קיים קשר הנקרא זיקה בין היבם הנותר בחיים לבין אלמנת אחיו המנוח, וקשר זה נראה ומורגש כנישואין. כשם שקידושין - נתינת טבעת באמירת "הרי את מקודשת לי" - אוסרים את האישה על כל אדם אחר עד שיוסדר הקשר בנישואין או בגט וגירושין, כך שומרת יבם עומדת בזיקה לימבה ואינה יכולה להינשא לאיש עד שיסדיר הוא את הקשר בייבום או בחליצה.
לפיכך אמרו חכמים מדרבנן, שיש להתייחס בדרכים מסוימות אל אישה הזקוקה לאדם כאילו הם נשואים. ההשלכה העיקרית היא שחלק מקרובותיה נאסרות עליו מדרבנן, כשם שאסור לשאת אישה ואת אחותה. זהו האיסור המרכזי שבו עוסקת משנתנו, הנקרא 'אחות זקוקתו' - האיסור הרבני לשאת את אחותה של אישה שיש לו זיקה אליה.
יישום הדין במקרה שלפנינו:
רחל ולאה הן אלמנותיהם של ראובן ושמעון, ומדאורייתא רשאים שני האחים הנותרים, לוי ויהודה, לייבם אחת מהן או שתיהן, אחת לכל אחד. אולם מדברי חכמים אין אף אחד מהם יכול לשאת אף אחת מהן. נתמקד בלוי: אין הוא יכול לשאת את רחל, שהרי כבר יש לו זיקה ללאה אחותה, ורחל היא אחות זקוקתו; ומאותו טעם אין הוא יכול לשאת את לאה, שהרי היא אחות זקוקתו מחמת רחל. וכך בדיוק לגבי יהודה, שאף הוא מנוע משתי הנשים.
נמצא שהדרך היחידה מדרבנן היא שהנשים תנתקנה את זיקתן לא בייבום אלא בחליצה: אחד האחים או שניהם נותנים חליצה לכל אחת מן האחיות, ובכך הן מותרות להינשא לאחר, ואין כאן ייבום כלל. דין זה פשוט, ואין בו מחלוקת.
מה הדין בדיעבד?
השאלה היא מה יהא אם לוי חלץ לרחל, ולאה עדיין ממתינה לייבום או לחליצה. מדרבנן היה על יהודה, או על לוי, לתת לה חליצה ולא לייבמה. ואולם יהודה הלך וייבם את לאה. הרי זו עבירה על דין דרבנן, שכן היא הייתה קודם לכן אחות זקוקתו; אמנם כעת הזיקה בטלה משום שרחל כבר נחלצה, אך עדיין לא היו אמורים להינשא. האם רשאים הם להישאר יחדיו, או שכופים עליהם להתגרש?
לדעת התנא קמא (סתם המשנה) - חייבים להתגרש, ואין בכך ספק.
לדעת רבי אליעזר - זוהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל: בית שמאי מקילים ואומרים שיכולים להישאר נשואים, ובית הלל מחמירים ואומרים שחייבים להתגרש.
ההלכה כסתם המשנה, שחייבים להתגרש, והדבר עולה בקנה אחד עם דעת בית הלל לפי רבי אליעזר. עיקר הנקודה כאן היא עצם קיומה של מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי בשאלת חובת הגירושין, ובית שמאי המקילים אומרים שאין חובה כזו.
מדוע נדרשים ארבעה אחים?
אין הבדל מהותי בין לוי ליהודה, ומתעוררת אפוא השאלה: מדוע נקטה המשנה בארבעה אחים ולא בשלושה בלבד? ראובן, שמעון ולוי; ראובן ושמעון נשואים לאחיות רחל ולאה ומתים, ורחל ולאה נופלות לייבום בפני האח הנותר, לוי. אף הוא אינו יכול לייבם אף אחת מהן, שכל אחת היא אחות זקוקתו. מדוע לא נאמר גם כאן, שאם חלץ לאחת וייבם את השנייה יוכלו להישאר נשואים?
התשובה היא שאפילו לרבי אליעזר, במקרה זה יחמירו בית שמאי ולא יתירו להם להישאר יחד. הטעם: אם לוי חלץ לרחל וייבם את לאה אחותה, אין הבעיה מצטמצמת לכך שלאה הייתה בעבר אחות זקוקתו, אלא שנוסף עליה איסור דרבנן נפרד - 'אחות חלוצתו', אחותה של האישה שחלץ לה. שכן החליצה נחשבת בדברי חז"ל כדבר קרוב מאוד לגירושין, ולמעשה שקול להם, ואין אדם נושא את אחות אשתו לשעבר כלל ועיקר.
נמצא שאף בית שמאי מודים, שכאשר יש אח אחד בלבד ולוי חלץ תחילה לרחל, הרי רחל היא כחלוצתו, כעין גרושתו, ושוב לא יוכל לעולם לשאת את לאה אחותה החיה. אך כאשר יש ארבעה אחים ונותרו שניים, לוי ויהודה, ולוי חלץ לרחל - אין ליהודה בעיה של אחות חלוצתו כלפי לאה, ולפיכך אם נשאה, לכל הפחות לדעת בית שמאי, יכולים להישאר נשואים. ההלכה, כאמור, כדעה המוסכמת, המשקפת בעניין זה גם את בית הלל לפי רבי אליעזר, ולכן אינם יכולים להישאר נשואים.
בלשון המשנה:
"ארבעה אחים" - ראובן, שמעון, לוי ויהודה.
"שניים מהם נשאו שתי אחיות" - ראובן ושמעון נשואים לרחל וללאה.
"מתו הנשואים לאחיות" - ראובן ושמעון מתו והותירו את אלמנותיהם, רחל ולאה, זקוקות לחליצה או לייבום בידי שני האחים הנותרים, לוי ויהודה.
"הרי אלו חולצות ולא מתייבמות" - חייבות בחליצה, ואין אפשרות של ייבום מדרבנן, שכן שני האחים מנועים מלייבם את רחל ולאה, שכל אחת מהן היא אחות זקוקתו.
"ואם קדמו וכנסו - יוציאו" - ואם ייבם אחד מהם לאחר שנחלצה השנייה, אין מניחים להם להישאר נשואים אלא כופים עליהם להתגרש.
"רבי אליעזר אומר משום בית שמאי: יקיימו" - האח השני, יהודה, מקיים את האישה השנייה בדיעבד, ואין מגרשים אותם, שהרי שוב אין היא אחות זקוקתו ומעולם לא נעשתה אחות חלוצתו.
"ובית הלל אומרים: יוציאו" - הואיל ועברו על איסור חכמים לשאת מי שהייתה אחות זקוקתו, אין הנישואין מתקיימים, ואף בדיעבד כופים את הגירושין.
ולהלכה, כבית הלל וכדעת התנא קמא, שכופים עליהם להתגרש.