לפנינו מסכת עדויות, פרק ז', משנה ג'. משנה זו עוסקת בתערובת של מי גשמים ומי מעיין, ובשאלה אם דינה של התערובת כמי גשמים או כמי מעיין. נקדים ונבאר את יסודות הנושא, כדי לעמוד על משמעות הדברים.
הטהרה נעשית על ידי מים, והללו יכולים להיות משני סוגים: מים חיים - הנובעים ממעיין שבקרקע; או מי גשמים שנקוו במקום אחד. עניין זה כבר עלה לפנינו קודם לכן במסכת.
מעלותיהם של המים החיים:
שלושה תחומים בהלכה טעונים מים חיים דווקא: טבילתו של זב; הזאה על המצורע לצורך טהרתו; והכנת מי חטאת, הם מי הפרה האדומה.
שיעור המים: הטובל במקווה של מי גשמים מכונסים זקוק לארבעים סאה. במי מעיין אין דרישת מינימום כלל, וכל כמות מספיקה, ובלבד שניתן להטביל בה כליל את הדבר שמבקשים לטהר.
מכונסים או זוחלים: מי גשמים כשרים רק כשהם מכונסים ולא זורמים, ואילו מי המעיין כשרים אף כשהם בתנועה - יוצאים מן הקיר ומתגלגלים במורד; אף בהם ניתן להטביל כלי קטן ולטהרו.
מכאן עולה השאלה: פלג קטן הנובע ממעיין, שמימיו החיים זורמים בו, ומצטרפים אליהם גם מי גשמים - כלומר אותו נהר קטן הוא שילוב של מי מעיין ומי גשמים - האם דינו כמי מעיין על כל מעלותיהם, או לא?
התשובה היא, שכל עוד רוב המים שבאותו נחל קטן מקורם במעיין, נשמרות בו כל מעלותיהם של מי המעיין. זהו הרעיון בקצרה.
לשון המשנה - 'זוחלין' ו'נוטפין':
לשון המשנה עלולה להטעות, שכן היא לקוחה ממשנה במסכת מקוואות. בדרך כלל, כאשר המילה 'זוחלין' מופיעה בהקשר של מקוואות, כוונתה למי גשמים הזורמים; 'זוחל' עניינו זרימה, כלשון "זוחלי עפר" המתייחסת לברואים קטנים הזוחלים על הקרקע, ואף כאן הכוונה למים המהלכים על פני הקרקע.
אולם בהקשר משנתנו, 'זוחלין' מתייחס לזרם קטן וזורם שמקורו במעיין, ועל כן הוא בגדר מים חיים. ואילו מי הגשמים מכונים במשנה 'נוטפין', מלשון נטף וטיפה - מים המטפטפים, כדרך הגשם.
ולשון המשנה: "העיד רבי צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפין" - רבי צדוק העיד על נהר קטן שהוא שילוב של זוחלין, מי מעיין הזורמים בזרם, המהווים את הרוב, ושל נוטפין, מי גשמים המהווים את המיעוט, "שהם כשרים" - התערובת כשרה לשמש כמי מעיין, כמים חיים, לצורך הכנת מי חטאת, מי הפרה האדומה וכדומה.
"ומעשה היה בבירת הפיליא" - מעשה שאירע במקום ששמו בירת הפיליא, שהיה שם נהר קטן שהוא שילוב של מי גשמים ומי מעיין, ורצו לדעת אם ניתן להשתמש במים אלו לצורך טהרת מצורע וכיוצא בזה. "ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו" - החכמים דנו במקרה והכשירו את המים, וקבעו כי דינם כמי מעיין לכל דבר, מאחר שרובם מי מעיין.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מעלותיהם של המים החיים על פני מי הגשמים - הן בשלושת התחומים הטעונים מים חיים דווקא, הן בשיעור המים והן בהיתר הזרימה. עמדנו על משמעות המונחים 'זוחלין' ו'נוטפין' בלשון משנתנו, ולמדנו מעדותו של רבי צדוק וממעשה בירת הפיליא, שתערובת שרובה מי מעיין - דינה כמי מעיין לכל דבר.