חגיגה, פרק ג', משנה ז'. בסיום המשנה הקודמת למדנו כי ברגל, במהלך ימי החג, נחשבו כל עמי הארץ כחברים, ונאמנו על טומאה וטהרה אפילו לעניין תרומה. ואולם נאמנות זו נאמרה במהלך יום טוב בלבד; משעבר החג, שוב אינם נאמנים. מכאן עולה השאלה: מה דינם של דברים שנפתחו ושעמי הארץ נגעו בהם במהלך הרגל, לאחר שהרגל הסתיים?
"הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל":
המשנה עוסקת במי שפתח חבית כדי למכור יין בירושלים, ומחמת הרגל נגעו בה עמי הארץ, וכן במי שהתחיל לערוך את עיסתו מחמת הרגל ועמי הארץ נגעו בה. במהלך הרגל נאמנים הם, והכול נחשב טהור. השאלה היא מה דין השיירים - היין שנותר בחבית והבצק שנותר מן העיסה - לאחר שעבר הרגל.
רבי יהודה אומר: "יגמור" - רשאי הוא להשלים ולהחזיק את הנותר בטהרתו אף לאחר הרגל. הגמרא מבארת את הטעם: אילו לא היינו מתירים לו לגמור ולהחזיק את הדבר כטהור לאחר הרגל, לא היה אדם מוכן להתחיל כלל, ודבר זה היה גורם למחסור באספקה עבור עולי הרגל שבאו לירושלים לשהות בה בחג.
"וחכמים אומרים: לא יגמור" - חכמים חולקים על רבי יהודה וסוברים כי משעבר הרגל, שוב אין מחזיקים את הנותר בחזקת טהרה.
טהרת העזרה לאחר הרגל:
המשך המשנה מוסר עובדה היסטורית והנחיה למעשה בבית המקדש: "משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה" - היו מסלקים את הכלים שבמקדש ממקומם כדי להטבילם במקווה. הטעם לכך: עמי הארץ נגעו בכלים במהלך הרגל, ובמהלך הרגל לא היה בכך חיסרון; אך משעבר הרגל נחשבים הכלים טמאים למפרע, ולפיכך יש להטבילם במקווה ולטהרם.
מתי נעשה תהליך זה של "מעבירין על טהרת העזרה"?
"עבר הרגל ביום שישי - לא היו מעבירין מפני כבוד השבת": כאשר היום האחרון של החג חל ביום חמישי ואסרו חג ביום שישי, לא היו עושים את טהרת העזרה ביום שישי מפני כבוד השבת, שכן הכהנים היו טרודים בהכנות לשבת ובצורכי ביתם, ולפיכך דחו את טהרת הכלים עד לאחר השבת.
רבי יהודה אומר: אף כאשר חל היום האחרון של החג ביום רביעי ואסרו חג ביום חמישי, לא היו מעבירין, שכן אף אז לא היו הכהנים פנויים: הם היו עסוקים בהסרת האפר שהצטבר על המזבח, מלאכה שנטלה זמן; וביום שישי שוב היו טרודים בהכנות לשבת. נמצא שטהרת הכלים נדחתה עד לאחר צאת השבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין הפותח חביתו והמתחיל בעיסתו מחמת הרגל - האם רשאי לגמור ולהחזיק את הנותר בטהרה אף לאחר הרגל (רבי יהודה) או לא (חכמים), וכן את סדר טהרת העזרה לאחר הרגל: הטבלת הכלים שנגעו בהם עמי הארץ, ודחיית הטהרה מפני כבוד השבת ומפני טרדת הכהנים בהסרת האפר מעל המזבח.