ברכות פרק ב', משנה ה'. לאחר שעסקנו בעניין הכוונה בקריאת שמע, באה המשנה ללמדנו דין נוסף הנובע מאותה דרישה של כוונה - דינו של חתן בלילה הראשון לנישואיו.
לשון המשנה:
"חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה". ונבאר את פרטי הדין:
"חתן" - מי שנשא אישה וטרם קיים עמה את הביאה הראשונה, שהיא כשלעצמה מעשה מצווה.
"פטור מקריאת שמע" - הואיל והוא עוסק במצווה וטרוד בה, דעתו מוסחת, ואין הוא נחשב כמי שמסוגל לכוון בקריאת שמע הדורשת כוונה.
"עד מוצאי שבת" - לפי המקובל בימי חז"ל, שהיו נושאים אישה ביום רביעי, ונמצא שהפטור נמשך ארבעה ימים.
"אם לא עשה מעשה" - כל זה כאשר לא קיים את הביאה הראשונה.
אך לאחר שעברו ארבעה ימים, אף אם לא קיים את הביאה הראשונה, כבר מניחים שהוא מסוגל לכוון את דעתו בקריאת שמע.
מעשה ברבן גמליאל:
המשנה מביאה מעשה בהלכה זו: "מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא" - רבן גמליאל קרא קריאת שמע בלילה הראשון לנישואיו, אף שברור שטרם קיים את הביאה הראשונה. אמרו לו תלמידיו: "לא לימדתנו רבנו" - הרי לימדתנו את ההלכה שלמדנו במשנה, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון. אמר להם: "איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת".
עיקרה של קריאת שמע הוא קבלת מלכותו של הקדוש ברוך הוא, ועל כך אמר רבן גמליאל שאין הוא מוכן להוציא עצמו מרעיון מלכות שמים אף לשעה אחת. לפיכך, אף שהוא חתן, מוטל עליו להיות מסוגל לקיים את חובתו בקבלת עול מלכות שמים. רבן גמליאל החמיר אפוא על עצמו אף שמן הדין היה פטור, וזאת מחמת דרגתו בקבלת עול מלכות שמים שבה נהג.
לסיכום: במשנה זו למדנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון ועד מוצאי שבת, כל זמן שלא קיים את הביאה הראשונה, משום שהוא עוסק במצווה וטרדתה מסיחה את דעתו מן הכוונה הנדרשת. עוד למדנו מן המעשה ברבן גמליאל, שקרא קריאת שמע בלילה הראשון והחמיר על עצמו למרות הפטור, משום שלא היה מוכן לבטל ממנו מלכות שמים אפילו שעה אחת.