ברכות, פרק שני, משנה ד'. המשנה עוסקת בפועלים העסוקים במלאכתם בשעה שהגיע זמן קריאת שמע:
"האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך":
האומנין, הם הפועלים, רשאים לקרוא קריאת שמע במקום עמידתם ואף בעודם עסוקים בעבודתם:
"בראש האילן" - בעודם עומדים בראש העץ ועושים את מלאכתם.
"בראש הנדבך" - בראש שורת האבנים של החומה שהם בונים.
שני מקומות אלו הם מקומות של סכנה, והעובד נדרש לשים לב היטב למלאכתו, ומשום כך קשה עליו הריכוז בקריאת שמע. אף על פי כן, הואיל וחובת הכוונה בקריאת שמע מוטלת על הפסוק הראשון בלבד, מחויבים הם לקרוא קריאת שמע אף בעמדם במקומות הללו.
"מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה":
בתפילת שמונה עשרה אין הדבר אפשרי. בשמונה עשרה נדרשת כוונה לאורך כל התפילה ותשומת לב לתוכן הדברים, שהרי כולה בקשת רחמים מלפני הקב"ה. לפיכך אין אפשרות לאומרה במקומות אלו, ועל הפועל לרדת ממקומו כדי להתפלל.
לסיכום: את קריאת שמע ניתן לקרוא במקום העבודה, בראש האילן או בראש הנדבך, משום שהכוונה נדרשת בפסוק הראשון בלבד; ואילו תפילת שמונה עשרה, שכולה בקשת רחמים וטעונה כוונה מתחילתה ועד סופה, אינה נאמרת שם, ויש לרדת ממקום המלאכה לצורך אמירתה.