ברכות, פרק ד', משנה ו'. משנה זו דומה במהותה למשנה הקודמת, ועוסקת במי שמבקש להתפלל תפילת שמונה עשרה בשעה שהוא נמצא במקום שאין בידו לשלוט על כיוון עמידתו.
לשון המשנה:
"היושב בספינה" - בסירה.
"או בקרון" - בעגלה.
"או באסדה" - ברפסודה.
"יכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים".
מאחר שאין בידו לירד מן הספינה, מן הקרון או מן האסדה כדי להתפלל, ואף אין בכוחו לשלוט על כיוון הנסיעה, מוטל עליו לכוון את לבו - כלומר, שיראה עצמו במחשבתו כעומד כנגד קודש הקודשים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הנוסע בספינה, בקרון או באסדה, שאין בידו לשלוט על כיוון עמידתו, מקיים את חובת הכוונה אל בית קדשי הקדשים בכוונת הלב והמחשבה.