לפנינו המשנה החמישית שבפרק, ובה דיון בהבדל שבין גחלת לוחשת ובין שלהבת. המשנה מעמידה הבחנה זו בשלושה תחומי הלכה, וביסוד כולם עומדת שאלה אחת: האם יש בדבר ממשות דיה כדי שייחשב חפץ הכפוף לדין.
גחלת ושלהבת - שלוש הלכות:
"הגחלת כרגלי הבעלים, ושל שלהבת בכל מקום" - לגחלת יש מעמד של תחום כשל בעליה, ואם הבעלים מוגבל לאזור מסוים, אף הגחלת מוגבלת לאותו אזור. אך המדליק שלהבת מאדם אחר, אין השלהבת מוגבלת לתחומו של אותו אדם, אלא רשאית היא לילך לכל מקום, לפי שאין בה ממשות דיה להיות כבולה לתחום.
"גחלת של הקדש מועלין בה, ושל שלהבת לא נהנין ולא מועלין" - גחלת השייכת להקדש, הנהנה ממנה עובר באיסור מעילה וחייב להביא קרבן מעילה, שכן היא ממשית דיה כדי לעמוד בבעלות ההקדש, ולפיכך היא כפופה לדיני הקדש. ואילו שלהבת היוצאת מדבר של הקדש - אסור ליהנות ממנה לכתחילה, ואיסור זה מדרבנן, אך אין בה מעילה, לפי שברמת התורה אין בשלהבת ממשות דיה כדי שתיחשב שייכת להקדש.
"המוציא גחלת לרשות הרבים" - חייב על חילול שבת, משום שיש בגחלת ממשות. אך המוציא שלהבת, כגון שדחפה עד שעברה את הסף מרשות היחיד לרשות הרבים, פטור, שאין בה ממשות.
בור של יחיד, של אנשי העיר ושל עולי בבל:
מכאן עוברת המשנה להיבט נוסף בהלכות תחום, ומחלקת בין שלושה סוגי בורות:
"בור של יחיד - כרגלי היחיד" - המים שבבור מקבלים את מעמדו של אותו יחיד, ותחומם תלוי בתחומו.
"ושל אנשי אותה העיר - כרגלי אנשי אותה העיר" - בור השייך לאנשי העיר, מימיו מוגבלים לכל מקום שאנשי אותה העיר יכולים לילך אליו. הולכים כאן אחר המכנה המשותף: לכל מקום שכל אותם אנשים יכולים לילך, לשם רשאים המים להגיע.
"של עולי בבל - כרגלי הממלא" - באר שהיא בבעלות ציבורית, כלומר עומדת לרשות הרבים ולתועלת ההולכים בדרך. "עולי בבל" הוא כינוי לאותם אנשים שעלו מבבל. במקרה זה תחום המים נקבע לפי הממלא אותם, שכן דין הפקר להם: הם ללא בעלים, ולפיכך מי שנוטלם - תחומו קובע.
בעניין זה כבר עמדנו במסכת עירובין על מחלוקת בנוגע לחפצי הפקר: האם הם מקבלים את תחומו של האדם המשתלט עליהם, או שמא יש להם תחום משל עצמם, כלומר שהמקום שבו היו מונחים קובע את תחומם והם מוגבלים אליו בפני עצמם. משנתנו נוקטת כדעה שאין לחפצי הפקר תחום משל עצמם, אלא הכול תלוי במי שמגביהם.
לסיכום: במשנה זו למדנו את ההבחנה שבין גחלת לשלהבת בשלושה עניינים - תחום, מעילה בהקדש והוצאה בשבת - ויסודה במידת הממשות שבחפץ. כמו כן עמדנו על שלושת סוגי הבורות: של יחיד, של אנשי העיר ושל עולי בבל, ועל כך שמשנתנו נוקטת שחפצי הפקר תחומם נקבע לפי מגביהם.